אז מה בעצם?

אז מה? מה בעצם אני מחפש בחיים האלו? בשביל מה אני קם כל יום בבוקר חוץ מהרצון הטבוע בי להמשיך לחיות, משהו שקיים בכל יצור חי. והרי הייתי רוצה לחשוב שאני יותר טוב מלטאה או חרק. ובכן, כרגע אין שום דבר ממשי שגורם לי לצפות למחר, פשוט כלום. זה כך מאז שאני זוכר את עצמי, כמעט אף פעם לא היה שום דבר שקיים. הדבר היה היחיד שהחזיק אותי היה דווקא מה שאינו קיים, כרגע. קוראים לזה תקווה. התקווה שמא יש אהבה בשבילי אי שם בעולם. שמא בנקודת זמן כזו או אחרת רצף הארועים האקראי לחלוטין של העולם הזה, יפגיש אותי בדרך נס עם מישהי שתאהב אותי למרות כל מה שאני ואולי פעם אחת אני גם אעשה משהו בנוגע לכך. ומה אני בעצם? מה כל כך נורא ומה זה המשהו הזה, שאני? כלום. זה בדיוק העניין... אין שום דבר רע בי, אבל גם אין שום דבר טוב במיוחד. חסר ייחוד, פשוט, ריק. לא מתעניין ביותר מידי דברים, לא טוב כמעט בשום דבר. למען האמת אם יש בי ייחוד זה הכאב שלי. הדבר היחיד היוצא דופן בכל העצמי הריקני והמשעמם שאני, זה הכאב שאני חש. אני יצירתי כשאני כואב. אני חש את החיים בכל עוצמתם כשאני בוכה. ועם הכדורים גם זה אינו. עכשיו אני סתם רובוט. יש פתגם רוסי שאומר, קשה לחיות אבל חבל למות. וזו בדיוק הסיבה שאני עדיין חי. כי חבל לוותר על הסיכוי, אפסי כמה שיהיה, שיש שם מישהי בשבילי. עד כמה שזה חסר תקווה כל מה שמצפה לי במותי הוא כלום אחד גדול. אז אני חי בגלל אותה מישהי... שתאהב אותי, שתזדקק לי, שתחכה לי, שתתגעגע, שאוכל לדבר איתה. מישהי שאוכל לחבק, לנשק, להיות בזרועותיה להרגיש אותה. מישהי שאיתה אוכל להפיג את הבדידות העצומה שאני חש מאז ומתמיד. כן כולנו בודדים, כן כולנו נולדנו ונמות לבד. אבל אני באמת ובתמים הייתי מאז ומתמיד כמעט לבדי. למה? למה לכל האנשים סביבי יש חברים, יש בני זוג? למה אני נראה רגיל מבחוץ ובעצם דפוק מבפנים? זה כאילו קורצתי מאיזשהו חומר אחר, החומר הלא נכון. החומר שמשאיר אותי לבד עם כל החרא הזה שאת חלקו אני שופך כאן עכשיו על הדף ושנקרא החיים שלי. תודה על ההקשבה.

ערב טוב אלי, למרות הסבל העמוק שאתה מתאר, הצלחת לשרטט לא רע בכלל תמונה עתידית מלבבת למדי, עם בת זוג אוהבת ונאהבת. כדי שזה יקרה, מומלץ מאד לקום ולפעול למען עצמך, ולא להמתין לניסים. בהנחה שאתה אכן בן 21 בלבד, העתיד נפרש במלואו, לאורך ולרוחב, והכל אפשרי. לא לגמרי ברור באיזו מסגרת אתה מטופל, אבל חשוב לדווח על התחושות שלך לפסיכיאטר שרשם לך את הטיפול התרופתי. כדאי מאד לנסות ולמצוא עבורך את התרופה שלא תיטול עמה את תחושת החיות. מניסיוני בפורום שלנו, אנשים טובים נרתמים לסייע במצבים כמו שלך, ושולחים דברי עידוד המאירים צדדים נוספים בחיינו, שעבורם שווה המאמץ. בוא נמתין יחד ונראה ובינתיים ליל מנוחה ליאת