רגישות ובדידות

בני בן 25, לאחר שירות צבאי, לומד לתואר אקדמי בהנדסה, והשגיו טובים מאד. הוא ילד טוב, ישר וממושמע, וגר איתנו בבית עם אחים נוספים. הבעייה היא שהוא סובל מחוסר בטחון וביישנות מילדותו. קשריו החברותיים הלכו והתמעטו, למעט בענייני הלימודים. הוא לא יוצא לבלות, לא היתה לו חברה, וחבריו מועטים מאד. נסיוננו, כהורים, לדבר איתו ולשכנעו להתמודד עם מצב זה, נענה בהתנגדות מלאה מצידו לדבר על הנושא. הוא לא מוכן לשמוע על פנייה לטיפול או עזרה מקצועית. התקשורת שלנו איתו קיימת רק כאשר יש לו אינטרס לכך מצידו. בכל מצב אחר הוא סגור ולא משתף פעולה. קשה לנו לראות אותו בבדידותו, ולא יוצא לבילויים כפי שרואים אצל אחרים. מאידך הוא רגיש ואנו נזהרים לא לנדנד יותר מדי כדי לא להכאיב לו. מה דרך הפנייה המומלצת כדי לחדור אליו ולהוציאו ממסלול של זאב בודד ?

להורה שלום, זה כלל וכלל לא פשוט להיות במצב של הורה הרואה את בנו בבדידותו וברגישותו , רוצה לעזור וידו המושטת נענית בסרוב. אני גם לא איש בשורה, לדעתי, יכולותיכם לסייע ולחדור אל תוכו הינן די מוגבלות. הוא כבר "ילד גדול". ברצונו יסתגר וברצונו יפתח. ברצונו יפנה לעזרה וברצונו ישאר במצבו. לדעתי עליכם להיות במצב שמוכן לסייע, להציע לו עזרה, אך לומר לו שזו זכותו לבחור מתי ואיך לקבל אותה. אני חושב שבנכם יכול להעזר רבות ע"י טיפול פסיכולוגי. אתם יכולים למשל להציע לו לפנות לטיפול (אולי אפילו לממן את הטיפול, אם יש לו בעיה לממן את זה בכוחותיו הוא). במידה ומסרב איני רואה אופציות רבות לפניכם. נסו כל הזמן, שאתם תהיו גורם שהוא יכול לפנות אליכם לעזרה ולשיחה. כמו הרבה דברים בחיים, גם הפניה לסיוע מקצועי דורשת תקופת הבשלה. קשה לכם מראש לדעת מתי תקופת ההבשלה הזו מסתיימת, אולם כאשר היא תסתיים, חשוב שלבנכם תהיה הרגשה שאתם מקור זמין לפניה , לשיחה ולסיוע. בסופו של דבר הוא יחוש לבד את רצונו לצאת ממסלול הזאב הבודד ואז כשיפנה אליכם, תוכלו לדעת שסבלנותכם השתלמה. הרבה הצלחה, גדעון