ד"ש ממני

אני לא כל כך במוזה לכתוב היום, אבל בהמשך למסורת של השבועות האחרונים אכתוב קצת בכל זאת :-). היה לי שבוע עמוס שהתחיל כבר בסוף השבוע כשחליתי. נראה לי שלגוף שלי נימאס מהכל והוא פשוט שבת כמה ימים. היה לי חום והרגשתי ממש רע, אבך עכשיו שלומי הרבה יותר טוב. אחותי התגייסה השבוע, אז היה בבית לא מעט מתח. אבל עכשיו סופשבוע וכולם כאן... אמא ואבא נושים לרווחה. חוץ מזה היה שבוע די עמוס בדברים שגרתיים. אה... אתמול ראיתי במקרה תאונת דרכים מזעזעת. ראיתי אישה אחרי שמשאית דרסה אותה. אכשהו זה לא עשה לי כלום (כלומר- לא הרגשתי כלום...), אבל התמונה הזו עוד חוזרת לי לראש (ולמזלי אני לא זוכרת אותה במדויק. רק בקווים כללים).ראיתי שהיא פצועה מאוד ואחר כך ברדיו שמעתי שהיא מתה בבית חולים מפצעיה. זהו, עוד שבוע וקצת הפסיכולוגית שלי חוזרת. אני קצת מתגעגעת אליה, אבל פחות קשה לי מבהתחלה. קצת התנתקתי, אני חושבת. שבת שלום, רשת

רשת יקרה, את יודעת, דווקא הכתיבה הלקונית שלך, על מחלת הגוף, על דאגות משפחתיות ועל אישה שהחיים פצעו אותה כל-כך קשה, גרמה לי להרגיש איזה מחנק בגרון. כאילו דרך המילים האלה את מספרת לי משהו על עומק הפגיעה שלך, ועל האופן בו את מתגוננת בפניה. אני שמחה שהפסיכולוגית שלך חוזרת בקרוב, ומקווה שתוכלו להתחבר שוב כדי לגעת בפגיעה הזו. את תמיד מוזמנת להשתמש בנו, אורנה

מצטערת שגרמתי לך להרגיש מחנק בגרון :-( המילים שלך נוגעות.