מחלת הפדופיליה- לא לבעלי לב חלש!

ראשית אבהיר כי פדופיליה הנו עקב אכילס שלי אף ללא נקיטת מעשה פדופילי בפועל ממש כי אם לעצם הסטייה המחשבתית והנטייה המינית לילדים תמימים וניצול ציני של תמימותם וחוסר הישע שלהם. ועתה אל השאלות הטורדות את מנוחתי ומפרות את שלוותי כנפגעת תקיפה מינית בהיותי קטינה וכאמא לילד קטין יפה תואר: 1.אני מכירה 2 פדופילים ברמה האישית לדאבוני ושניהם כלפי חוץ משדרים עסקים כרגיל ואין עליהם כל תג זיהוי לנטייתם המורבידית. האומנם הסטייה החולנית והעיוות המחשבתי אינו משפיע על הלך רוחם, תפקודם ומעשיהם בשאר מישורי החיים? היתכן כי פדופיל יתפקד כשורה ויהא נורמטיבי בשאר תחומי החיים? 2. אחד מהפדופילים שהיה חבר טוב שלי לדאבוני לא מימש את נטייתו וסטייתו כבר שנים ארוכות וחדל ממעשיו המגונים בחסרי ישע לפני כעשר שנים לערך, ללא כל טיפול מקצועי והתערבות חיצונית כי אם רק מתוך מודעות עצמית. אך לעומת זאת ציין בפני כי ילדה קטנה יכולה בתמימות או בכוונה תחילה(ציטוט מדבריו)לפתות אותו, ואז הפנטסיות שלו עובדות שעות נוספות על אף חוסר המישוש והמימוש באופן פרגמטי. אי לכך: האומנם ניתן לשלוט בדחפים המיניים החולניים לאורך זמן ללא כל טיפול מקצועי והכוונה חיצונית? להבדיל אלף אלפי הבדלות: אצלי יצר הלבידו שלי עובד ביתר שאת ואין לי כל אפשרות לשלוט בדחף המיני שלי כלפי גברים-חברים/מחזרים/יזיזים- מבוגרים. האומנם במודעות עצמית ובאמצעות טיפול מקצועי והרבה מוטיבציה וכח רצון ניתן לסרס את הנטייה המינית החולנית של הפדופילים לילדים ולתעל אותה לאפיקים חיוביים? או שבאמצעות טיפול ניתן רק לרסן את הדחף ולהבין את מקורו אך פדופיל בדימוס יהא תדיר מועד לפורענות? האם הנטייה בעינה תעמוד ועל האדם החולה יהא להלחם בנטייה שלו ובמחלתו עד סוף כל הימים? הילד שלי אוהב את שני הפדופילים המוזכרים לעיל ומאד קשור פיזית ומעשית לאחד מהם שאוים על ידי מפורשות בשל תלונות עמומות של הילד. האם אמצעי הזהירות שאני נוקטת עם הילד שלי בקרבת 2 הפדופילים המועדים והרחקה מאחד מהם היא נכונה ונבונה?כי להרחיק את הילד שלי מאחד מהם אינו אפשרי בנסיבות הקימות- בשום פנים! או שמא עלי לאפשר קרבה מבוקרת ובריאה בינהם על מנת שיערכו סובלימציה לסטייתם וכל הצדדים יצאו נשכרים? מאחר והילד שלי הנו הדבר היקר לי ביותר לא אאפשר כל פגיעה אף עקיפה בו! 3.איך יתכן שרובם המכריע של הפדופילים הנם גברים זכרים? ומחקרית וסטטיסטית כמעט שאין בנמצא פדופיליות ממין נקבה? האם יש הסבר מדעי/פיזיולוגי/אנטומי לכך?הסבר המתקבל על הדעת? שהרי נימפומנים כידוע ישנם גם ממין זכר וגם ממין נקבה. 4.היום הסכנה אורבת בכל מקום ואין כל ערובה שלא תפגע בילדינו. איך ניתן להזהיר ילד מפני זרים מבוגרים מבלי לזרוע בהם פאניקה ובהלה מיותרים ולעשוק מהם חיי ילדות מאושרים? אמא מודאגת

פדופיליה היא טאבו בכל תרבות *בגלל* שהנטייה נפוצה כל כך, בכל התרבויות (פרויד) להרחיק את הילד מהאנשים הללו ומייד!! לכי לטיפול בעצמך. למה את לא מגנה עליו? כמישהי שהותקפה, איך את מסבירה את זה שאת חושפת את בנך לרעות-חולות הללו? O_o

יש תרבויות בהן פדופיליה איננה טאבו (ילדות נישאות בהן בגיל 11-13)

לכי את לטיפול. בן אדם במצוקה מחפש עזרה ואת מתנפלת עליו?

שלום לך, כפי שודאי הבחנת, בפנייתך נעשתה השמטה 'קוסמטית' קטנה. לפעמים עריכה קלה מתבקשת, מכל מיני טעמים. ולשאלותיך: 1. פדופילים הם אנשים המעדיפים לקיים את פעילותם המינית עם ילדים שטרם הגיעו להתבגרותם המינית. למרבה הצער, התופעה כנראה נפוצה יותר ממה שאנו משערים. למרות הזעם והדחייה (המוצדקים) שמעוררת בנו הפדופיליה, ברוב המקרים לא מדובר ב'זר אכזרי' האורב בחושך, אלא דווקא במכר/קרוב משפחה/ידיד/שכן, המנצלים את חולשתו של הקורבן. מרבית התוקפים הם דווקא אנשים נשואים, בעלי חזות מהוגנת למהדרין. מבחינה זו, אכן, אין לפדופיל שום סימן חיצוני מתריע. הוא יכול לתפקד לכאורה היטב ביתר תחומי חייו, ואפילו להתעטף באצטלה של צדקנות מוסרית או דתית נוקשה. 2. לי עצמי אין כל ניסיון בעבודה טיפולית עם פאדופילים, אך מן הספרות אנו למדים שמדובר בהפרעה כרונית, כאשר תדירות ההתנהגות הפאדופילית משתנה בהתאם ללחץ הנפשי בו נתון האדם. גם אם אדם מכיר בעובדה שהוא מרסק את חייו של הילד הצעיר, מרגיש אשמה על כך, ומחליט להתנזר ממעשים אלה, קיים בכל זאת פוטנציאל שעלול להתעורר במצבי דחק. לפיכך, כאם לילד צעיר, הייתי נוקטת בכל אמצעי ההשגחה האפשריים, ולא מאפשרת ניסיונות סובלימטיביים לאיש, כאשר ילדי הצעיר משמש כפתיון. אני רוצה להזכיר לך (את מה שאולי חווית על בשרך) שילד הנופל קרבן למעשים כאלה אינו יכול להביע הסכמה למעשים אלה כדרך המבוגרים, ובעצם המעשה נשדדת ממנו בגסות זכותו על גופו. עמדתו של הילד כלפי מיניות בעתיד עלולה להתעצב באופן מעוות, בהשפעת אותם מגעים מיניים מוקדמים ולא בשלים. אני רוצה להזכיר לך, שיש לא מעט פדופילים המשיגים את קרבנותיהם ע"י התיידדות עם הוריו של הקרבן הנחשק, ואפילו נישואין עם אמו. עליך להביא זאת בחשבון, ולדעת שקיים מרכיב של איום כדי שהילד ישמור על חשאיות המעשים. אם כבר הגיעו אליך תלונות עמומות, הייתי מאד מציעה לך להגביר את עירנותך ולברר מה קורה. 3. איני מכירה מחקרים מעודכנים בתחום, ולכן לא אוכל לשרטט עבורך פרופיל אישיותי או פסיכולוגי של התוקף הפאדופיל. נהוג לראות בהם אנשים חסרי מיומנויות חברתיות בוגרות רגילות, חסרי ביטחון, אנשים שאינם חשים בנוח בחברת מבוגרים ואשר יחסי מין בוגרים מהווים עבורם איום. אין לי ידע מספיק כדי לספק הסבר על הבדלי ג'נדר בשכיחות ההפרעה, אך אני מאמינה שתוכלי להגיע למידע כזה באמצעות חיפוש אינטרנטי קצר. 4. הסכנה אכן אורבת בכל מקום, ונראה שעבור בנך הסכנה קרובה אף יותר. בשל העובדה שאת מעידה על עצמך כמי שמקיימת פעילות מינית לא מובחנת ולא מאד נשלטת, אני סבורה ש*מחובתך* (הלוואי שיכולתי להדגיש אפילו יותר את המילה הזו) לפנות לגורמים מקצועיים שיוכלו לסייע לך לשמור על סביבת גידול בטוחה עבור הילד היפה שלך. אל תסמכי בעניין זה רק על האינטואיציות והשכל הישר, שכן הללו עלולים לתעתע בנו ולהביא אותנו לשיפוט לקוי. פני לעזרה ללא דיחוי. ליאת (לב חלש).

אחד מהפדופילים המועדים הנו אבי ואני מתגוררת עמו ועם אימי תחת קורת גג אחת ואין לי כל אפשרות כלכלית להתגורר לאור מצבי- בגפי. אין מדובר בידיד או חבר סתמי. האם התמונה בהירה לך דיו? אני אמביולנטית מאד ביחסי אל אבי וערה מאד למתרחש עם בני. אבי מאד אוהב את הילד ומאחר והוא אוים על ידי מפורשות הוא אכן עורך סובלימציה לנטיתו ומטפל בילד מעל ומעבר תחת עיני הפקוחה והבולשת וכן עינה הפקוחה והרואה ניכוחה של אמי. זהו הסוד האפל ביותר שלי שאין באפשרותי לפתוח בשום מסגרת טיפולית(ואני מטופלת-הסירו דאגה מלבכם נשמות "טובות")בכדי לא להפליל את אבי מאחר ואבי מכלכל, זן ומפרנס אותי ודואג לקיומי ולקיום ילדי.

http://72.14.207.104/search?q=cache:JgJEwWRSp3wJ:www.absoluteastronomy.com/reference/taboo+taboo+freud+pedophilia&hl=iw&ct=clnk&cd=1

http://www.mdx.ac.uk/www/study/xfre1913.htm