מה עושים כשכואב..?

היום כואב לי. זה לא היה ככה כל השבוע, אבל כן חלק נכבד ממנו. כואב לי והכאב הזה לא מרפה. בא לי לזרוק אותו ממני- ואני לא מצריכה. זה מרגיש כאילו מישהו מוחץ לי את הלב וגם תוקע בו סיכות. למה כואב? אני לא לגמרי יודעת... כאב קיומי שכזה. לא יודעת אם יכול להיות אחרת. הבדידות הורגת אותי. אני לא לבד, מוקפת בהמון אנשים, ועדיין בודדה כל כך. שורף לי מבפנים.

כשכואב תני לעצמך לנוח קצת, לעשות דברים שעוזרים לך להתחזק.. זה מאוד אינדבידואלי; לשמוע מוזיקה שמעודדת\עוזרת לנו לבטא את שקשה במילים, לכתוב, לצייר, לשחק במשחק מטופש במחשב, לצאת החוצה וללכת קצת, לראות אנשים ברחוב הולכים עם כלבים חמודים... תרגישי טוב :)

אני מסכימה עם היאמ. חלק מהדברים עוזרים גם לי. אני נהגתי גם לצאת להליכה או לשחיה. זה עזר לי מאוד. אני זוכרת את הכאבים הפיזיים בלב. היה לי ברור שהם באים מהפצע שבו, ולא יכולתי להיפטר מהם. כשאני הרגשתי כך, היה לי הכי קשה עם הבדידות, למרות שהייתי מוקפת באנשים, בדיוק כמו שאת כותבת. אצלי ההרגשה הזאת של הבדידות היתה מין תחושה שאף אחד לא באמת מבין, שאף אחד לא מכיר את ההרגשה. אז המעט שאני יכולה, זה להגיד לך שגם אני הרגשתי כך. שאני מכירה את ההרגשה. לפחות מבחינה זאת את לא לבד. ואני גם יודעת שטיפול פסיכולוגי עוזר. לאט....לאט....לאט..... ו....אנחנו כאן. גם לשתף ולהשתתף עוזר כדי להקל במשהו. אני שולחת לך חיבוק. נוגה

היי נוגה, תודה על המילים החמות והמעודדות. אני נמצאת בטיפול והוא באמת עוזר קצת, אבל עדיין לפעמים קשה לי... זה נעים כשמישהו מבין אותך ויודע על מה אתה מדבר תודה לך, רשת

הי רשת, את מתארת איזו "נפילה" ביכולת להתמודד עם הכאב, מין "הישמטות" פנימית, ולמרות שזו נחמה קטנה בלבד, אני רוצה לומר לך שזה חלק מהדרך. שאי -אפשר תמיד להחזיק את הכאב הנפשי, ולפעמים מרגישים את הסיכות דוקרות יותר... היאמ ונוגה כתבו הצעות נוגעות ללב, ואני רוצה להוסיף לזה את ההצעה רק לנסות לשרוד את הכאב הזה - לא לגרש אותו, לא להעלים אותו או להכחיש אותו, "פשוט" להיות איתו עד שבאופן טבעי הוא קצת נרגע... אגב, איך הולך עם הכתיבה? ומתי הפסיכולוגית שלך כבר חוזרת? מחזיקה לך אצבעות, אורנה

אורנה קראתי את דברייך לרשת, ומדוע לא כדאי "לגרש" את הכאב, אלא דווקא להשאר איתו? שבת שלום יום שמש בחוץ...

היי אורנה, את צודקת. לפעמים הפתרון הטוב ביותר הוא להיות עם הכאב עד שהוא חולף. ועדיין, בנקודת זמן הזאת, עד שהוא עובר- זה כואב כל כך וגם מפחיד. הכתיבה כאן בפורום עוזרת לי קצת להתמודד איתו. אף אחד כאן (בחיים שלי) לא רואה את הכאב הזה וכאן (בפורום) אני מצליחה קצת להראות אותו- ואתם רואים ונמצאים איתי (גם אם זה "רק" במילים). איך הולך עם הכתיבה...? כתבתי קצת בתחילת השבוע, אבל לא כתבתי מאז. אני מרגישה שגם בזה אני צריכה לשמור ולהחזיק את עצמי. לא כל כך לגעת בכאב- כי אז אני מפחדת להתפרק. אז משתדלת לא לגעת מיידי. הפסיכולוגית שלי חוזרת בעוד שבועיים. תודה לך... רשת

הי רשת מזדהה עם מה שכתבת הרבה פעמים. נזכרת בהתייעצות שלך לגבי פסיכולוגית שנסעה לחו"ל והייתי רוצה לקרוא זאת שוב אך איני מוצאת מתי זה היה. תוכלי לעזור לי? תודה