מכתב לפסיכולוגית

ארחי התלבטויות של ש נ ת י י ם, שלשום מסרתי לפסיכולוגית שלי "מכתב אהבה", כמו ילדה קטנה מאוהבת, גוללתי בפניה את כל מה שאני מרגישה כלפיה, כלפי הקשר הפסיכולוגי .. ובכלל כל מה שלא העזתי להגיד לה עד היום.. מסרתי לה את זה בסוף הפגישה, נדמה לי שהיא די הופתעה, אני גם אפילו חושבת שאולי היא כעסה, או איך שהוא זה לא מצא חן בעיניה, אולי חציתי גבולות? אחר כך עם עצמי חשבתי, מה המשמעות של אותו המכתב, מעבר למסר הורבלי בתוכו, חשבתי על זה שמשהו ממני יהיה איתה בחיים האמיתיים ש ל ה, שמשהו ממני "יציץ" למקום בו הייתי מאד רוצה להציץ= לחיים שלה. חשבתי פתאום על הכובד והמשקל שאני מלבישה עליה, על התלותיות והחסך אין סוף, ואמרתי לעצמי שזה בטח נורא קשה להיות פסיכולוג, כשלכל המטופלים ציפיות, רצונות , כמו חתולה להמון המון גורים רעבים... עכשיו אני כבר מפחדת מהפגישה הבאה, כי מעכשיו זה יהיה אחר, כתבתי לה הכל, ואני לא יודעת אם היא תשאל שאלות, כי הרי אני זו שמדברת שם, לא ברור לי מה עומד להיות, אבל מרוב שאני נחרדת , אני חושבת לבטל את הפגישה,, ממש קשה לי.. ניבה

ניבה יקרה, אין לך ברירה אלא לסמוך על המטפלת שלך, שתדע מה לעשות עם הדברים שכתבת לה. מן הסתם, היא ראוייה לכל אותם רגשות שאת חשה כלפיה, ובתבונתה ורגישותה, היא תצליח לחלץ אותך מהמבוכה. אל תבטלי את הפגישה, ולו רק כדי לא לסחוב את המבוכה שלך מעבר לבלתי נמנע. פסיכולוגים אכן מורגלים בביטויי רגש עוצמתיים כלפיהם, ויש לי הרגשה שתופתעי לגלות שהדברים לא נחוו כה 'מתקיפים' כפי שתיארת אותם בדמיונך. לילה טוב ליאת