ליאתי

ליאת היום הייתי בשיחה עם הפסיכולוגית והדברים שעליהם סיפרתי לך יושבו ביננו והתברר שכעסתי עליה סתם,כי אני באמת בתקופה שאני קצת עצבנית. בנוסף אני מודאגת מאוד לאחרונה(אני לא אפרט ממה אבל בואי נגיד שזה קשור למצב בריאותי של אדם קרוב) ואני ממעטת להיפגש עם חברים וחברות,אני לא חושבת שאני בדיכאון אבל פשוט יותר טוב לי לבד,כי לא בא לי שיראו עליי שאני לא במצב רוח טוב,במיוחד חברים שלי שהם אנשים שמחים כל הזמן צחוקים ואני מרגישה שאני כרגע צריכה קצת מרחק כי אני מקנאה בהם שהם יכולים לצחוק ואני מרגישה שהחיים שלי כ"כ שחורים לעומת חבריי שלא נעים לי לשתף אותם במה שעובר עליי.אני תמיד רוצה שיראו אותי אופטימית ושמחה ואני לא במצב כזה כרגע.אני אדבר על זה בטיפול שבוע הבא.אבל ברצוני גם לשאול את דעתך כי את מכירה את הרקע שלי פחות או יותר.האם זה לגיטימי לתפוס מרחק מאנשים בתקופות קשות,לא להתנתק רק לשמור על קשר טלפוני ופגישות בתדירות נמוכה יותר? אני לא רוצה להראות שקשה לי..... תודה, חן

ערב טוב חן, אני שמחה לשמוע שהצלחת ליישב את העניינים בינך לבין המטפלת שלך. תמיד טוב ללבן את הדברים ולראות שהכוונות בעצם היו טובות. צר לי לשמוע שאת מתמודדת עם קושי נוסף בחייך, ואני מקווה שכולם יהיו בריאים מהר ככל האפשר. ולשאלתך - ללא ספק, בימים של מצב רוח רע, מותר לנו לקחת פסק זמן חברתי ללא אשמה מיותרת. יחד עם זאת, חשוב לציין שחברים קרובים יכולים להוות משענת רבת-ערך דווקא בימים קשים. לפעמים אנו נוטים להאמין שעם פרצוף חמצמץ, החברים שלנו לא כ"כ יאהבו לשהות במחיצתנו. נדמה לי שזה לא מדויק בכל המקרים. מרבית האנשים מתגלים כסבלניים ואוהדים כלפי חברים במצוקה, וחבל לא להנות מהפריווילגיה הזו. הנה 'סידרתי' לך עוד נושא טיפולי: למה, בעצם, את לא רוצה להראות שקשה לך? למה את חייבת תמיד לשדר שמחה ואופטימיות בכל מחיר? מקווה שהכל יבוא על מקומו בשלום, ומאחלת לכולכם הרבה בריאות. לילה טוב ליאת

לרגע חשבתי שמשהו לא בסדר אצלי.... בכל מקרה אני אעלה את הבעיה בטיפול. תודה,ליאת :-))

מוכר-חים להיות שמייח

היי חן, אני רוצה להתייחס לדברי ליאת, לדעתי ועל פי נסיוני, אנשים לא אוהבים שמסתובב לידם מישהו עם "פרצוף תשעה באב",זה מרחיק אתם! ומתישהו שסבלנותם נגמרת החברים הכי קרובים יכולים להפנות לך גב.