מי כאן "זקוק לטיפול"??? - שאלה למומחים

פניתי לטיפול לפני כשנה. כבר בתחילה חשתי שהמטפלת מזדהה איתי יתר על המידה, מוכנה לתת מעל ומעבר, ו"מעריצה" אותי. הדבר התבטא בדברייה ובתגובותיה (בכי (שלה) לדבריי, הארכת הפגישות בכ5-10 דקות, מתח אצלה כשביטלה פגישות מיוזמתה, חשיפת רגשות אהבה וגעגוע כלפיי, ניסיונות "לדחוף" עצמה לחיי וכו'). ביקשתי ממנה מס' "למתן" ו"לשלוט" בתגובותיה ולשמור על גבולות המסגרת. היא תמיד הצדיקה אותי והתנצלה, אך לא הצליחה להפסיק. עם הזמן הרגשתי שאני "מנווטת" את הטיפול, צריכה "להתאים" עצמי לרגישותיה. ומאבדת את הביטחון בה (אני מתאימה ומחפשת אנשים חזקים ,דומיננטיים, סמכותיים ורציונאליים). הקשר עמה נפסק ביוזמתי (לאחר שעל שולחנה הונחו תמונות נכדיה). אני רוצה לדעת מה דעתכם המקצועית בענייני. האם זה סימן ל"טיפול מסור" או לטיפול לקוי? אני קוראת תגובות באינטרנט שבהן מטופלים מתלוננים על חוסר רגישות, אטימות או "ענייניות" יתר מצד המטפל, על שכיחת פגישות, הגבלות קשות וכו'. אין לי את הידע (מלבד האינטואיציה) כדי לדעת אם אני "ברת מזל" או "חסרת מזל". אני נזקקת לעזרה, ולא יודעת מה לעשות. אודה לכל התייחסות מקצועית. תודה.

דנה שלום, בקצה האחד של המטפלים ישנם אילו אשר הינם ענייניים, יבשים, חסרי רגישות, אטומים... או לפחות נחווים כך ע"י מטופליהם. לעיתים דווקא ה"אטימות" הזו מאפשרת לחלק מהמטופלים לפרוק מעליהם עול נפשי קשה מתוך ידיעה ששום דבר לא יהיה נורא עבור המטפל והוא לא יתפרק מזה. בקצה השני של הסקלה יהיו המטפלים הרגישים מידי, מזילי הדימעה, מושכי השעה, משתפי החוויות האישיות. יהיו מטופלים שדווקא "רגישות" זו נחווית בעיניהם כאנושיות, סובייקטיביות וזה מה שמאפשר להם לגדול ולשתף. ולעיתים אותם מטפלים נחווים כ"לא רגישים" ע"י מטופל אחד וכ"רגישי יתר" ע"י מטופל שני. לא כי הם כאלה ולא כי המטופלים כל כך טועים, אלא כי נוצרה אינטראקציה מסוימת. ולשאלתך. אין כאן כללי זהב. את מתארת סיטואציה שנשמעת לי כעוברת במקצת את הגבולות, אך ובעיקר כי התראת שזה לא מתאים לך וביקשת ממנה לשלוט יותר בתגובותיה, אך זה לא עזר. אז זה לא סימן לחוסר מזל או רוב מזל לדעתי , אלא לחוסר התאמה בצרכים. אני מתאר לעצמי , שהיו שם עוד דברים בתוך הטיפול ושקיבלת גם דברים טובים. אך כפי הנראה בשלב מסויים הרגשת שזה מספיק. נקווה שהטיפול הבא יהיה מותאם יותר, בברכה, גדעון