גיסה חמדנית

אבי אדם עמיד למדי (לא מאד עשיר אבל בהחלט בעל יכולות כלכליות שאין לאף אחד משלושת ילדיו כלומר כולנו חיים ברמת חיים קצת יותר גבוהה ממה שהיינו חיים אם היינו מסתפקים בהכנסותינו בלבד. כך אבי קנה לכל אחד מאיתנו רכב, הוא מממן אירועים כמו חתונות ובריתות וכן הלאה (אציין שאני הבכורה בת שלושים). מלבד זאת בסך הכל שלושתינו עומדים על רגלינו מבחינת השתכרות ברמת החיים היומיומית. ובכל זאת.. אחי הקטן, שהוא בעל הרגלי החיים הראותניים ביותר (וזה מתיחס להכל, גם למה שהוא חושב שאנו אחיותיו צריכות לקבל וגם למתנות שהוא קונה וכדומה) התחתן לאחרונה. אישתו בת יחידה ממשפחה ללא כסף רב. אחי נהנה מאד לפנק אותה בתכשיטים יקרים מאד (שאני אפילו לא הייתי מעלה על דעתי לקנות) בנסיעות לח"ל ומותרות כאלה ואחרות. והכךל על חשבון אבי. עכשיו אישתו בהריון והוא רצה להחליף לה אוטו והיא הודיעה שהיא מוכנה לנהוג רק בג'יפ מסוג מסוים מאד יקר (שעולה בערך פי שתיים מכל רכב אחר במשפחה) ואבי הלך וקנה לה את האוטו. אני ואחותי ממש כועסות ונעלבות. מצד אחד אבי מעולם לא נהג להשוות בין ההוצאות שלו לילדיו. בכל תקופה היה ילד שהיה זקוק ליותר (למשל אחותי רצתה ללמוד בח"ול) ואבי עזר לו ולא הרגיש צורך להשוות באותו רגע לאחרים, כל ילד קיבל לפי צרכיו וזה מאד יפה בעיני, מצד שני שלושתינו חונכנו להעריך כסף, כמו אבי, ולא לבזבז סתם. אין צורך לחיות בסגפנות אך בהחלט גם לא בראוותנות לשמה, למעט אחי שכאמור בעל תפיסת עולם קצת שונה. ובכל זאת מה שמפריע לי זאת אישתו. שלוש שנים היא יוצאת עם אחי ופתאום רמת החיים שלה שודרגה להפליא והיא מרשה לעצמה לדרוש לנהוג רק בג'יפ. מן תחושה של החיים על חשבון הברון, ללא ההבנה העדינה של שאר המשפחה שכסף מוציאים אם צריך. אני לא יכולה לדמיין את עצמי מבקשת מאבי שירכוש לי רכב כזה יקר ובטח ובטח לא העליתי על דעתי לבקש ממנו לרכוש איזשהו רכב לבעלי. שוב, אינני טוענת שאני מקופחת אבל ממש לא נעים לי לראות שגיסתי מפתחת עינים גדולות ומנסה להשיג לעצמה כמה שיותר. ובכלל בעיני העובדה שאחי ואבי נענים לה רק מחזקת את התפיסה הזאת שלה. היא (וזה טבעי) בניגוד אלינו מתיחסת לכסף מאבי כאל מאגר שצריך להוציא ממנו כמה שיותר לעצמה, בעוד שאנו מתייחסים לכך כאל כספו של אבי ופחות כספנו שלנו. האמת שאני לא חושבת שיש לי מה לעשות. כאמור זה כספו של אבי ובאמת שזכותו לבזבז אותו כראות עיניו. למעשה אני אפילו לא מרגישה שהיום יש משהו שאני מעוניינת לקנות ושאני לא יכולה להרשות לעצמי כך שגם בעצם אני לא צריכה ממנו כלום (אנו גם שוקלים לקחת רכב שני אבל הייתי מרגישה ממש לא נוח אם אבי היה רוכש רכב לבעלי ואינני מעלה על דעתי לבקש ממנו) ובכל זאת אני לא מצליחה להרגע. בסופו של דבר אבי אינו עשיר באמת ולי יש שני ילדים ופעם חשבתי שבבוא היום כשאצטרך לסדר אותם בחיים אז אני יכולה להסתמך על עזרה מאבי (למשל כשירצו לרכוש דירה כבוגרים) היום זה נראה שלא ישאר לכך כסף וזה גם מעציב אותי, למרות ששוב, זו לא זכותי לצפות לכך. אני גם מרגישה עם עצמי קטנונית בכך שאני בכלל משווה במה שאבי עושה עם כספיו, ובכל זאת אינני יכולה להשתחרר מההרגשה הרעה. זה גם גורם לי להתייחס לגיסתי בעוינות מסוימת וגם זה חבל לי כי יהיה הרבה יותר נעים אם נצליח להיות חברות. שקלתי אם לבקש מאבי שיחשוב על קרנות חיסכון לכל נכדיו, כי זה בעצם הדבר שכאמור הכי מפריע לי מעשית, אבל אבי לא נוהג לחסוך וזה נראה לי לא יפה בכלל לבקש דבר כזה ממנו. חשבתי גם להגיד לאבי איך אני מרגישה, ניסיתי בעדינות לגשש עם אימי אבל היא התרגזה שכך אני חושבת אז אני חושבת שזה גם לא לענין לדבר עם אבי. בקיצור אני מתוסכלת ולא יודעת איך להעביר את זה. אשמח לשמוע תגובות

אסנת יקרה, קנאת אחים אינה נגמרת, מסתבר, בתום שנות הילדות. לעיתים אנו סוחבים איתנו מטענים של קיפוח וקנאה עד זקנה ושיבה. את כותבת בגילו לב מעורר התפעלות, והדברים נשמעים כל כך אנושיים ונוגעים. את צודקת. אין לנו זכות על רכושם של הורינו, כל עוד הם בריאים, צלולים ואדונים לעצמם ולחייהם. אפשר להניח כי אביך, איש אמיד ונבון, שלא פיזר מעולם את כספו באופן חסר אחריות, ימשיך ברוח זו לאחר 'קבלת הפנים' שערך לכלתו החדשה. אני חושבת שאת צודקת גם במשאלה שלך לקיים חיי משפחה קרובים וחמים. נראה לי ששווה לנסות ולהתגבר על המרירות והכעס. יש לך כרגע יתרון בולט: חייו של השמח בחלקו טובים בהרבה מאלה של מי שתולה את אושרו בחומר. עצות קונקרטיות יותר תקבלי - אולי - ממשתתפי הפורום האחרים. ערב נעים ליאת