טיפול פסיכולוגי

שלום רב. מה הגבול שבין אמפטיה לבין מעורבות רגשית עמוקה של המטפל במהלך טיפול? מתי יודעים האם המטפל אובייקטיבי אך אמפטי, או שהאובייקטיביות שלו נפגמת עקב מעורבות רגשית גדולה מדי? ומהן ההשלכות על המטופל במידה והמטפל מעורב מדי מבחינה רגשית? תודה מראש, קרן.

שלום קרן, שאלה נהדרת. אני איני מאמינה במטפל אובייקטיבי. מטפל טוב - לפחות בעיני - הוא מי שיכול לפתח מעורבות רגשית במידה שתאפשר לו אמפתיה, הכלה, קבלה ואכפתיות, מבלי שאלה יטשטשו את הגבולות בינו לבין המטופל ויפריעו לו לשמור על נקודת המבט החיצונית ועל מקומו כפונקציה מכילה ושומרת. לגבולות מטושטשים יש השלכות קריטיות על המטופל. הוא עלול לחוש שהציף את המטפל או פגע בו. הוא עלול לחוש שאין אולי על מי לסמוך. הוא עלול לחוש שעליו להיות זהיר ומרצה וממילא לא יוכל להביא את כל כולו אל החדר. בקיצור - זה רע. איך מרגישים את הגבול? אין לי תשובה חד משמעית. אני מניחה שילדים חשים את הוריהם ומטופלים חשים את המטפלים שלהם. אם יש בקיעים בתחושת הביטחון, אם את מרגישה שאת נאלצת יותר ויותר לצנזר את עצמך כדי לשמור על המטפל - זה משהו שמזמין לבדיקה. חשוב לציין כאן, שלפעמים תחושות של זהירות-יתר מצד המטופל, מקורן דווקא בדפוס כוללני יותר, הקשור ליחסים המוקדמים עם הדמויות ההוריות. לילה טוב ליאת