רעעע

רע. רע. רע. אני מרגישה כל כך רע. כואב לי ובא לי לצרוח אבל אסור. צריכה להיות בשקט ולהתנהג כאילו הכל בסדר. צריכה שמישהו ישמע אותי אבל הפסיכולוגית נוסעת לחודש. שוב פעם היא נוסעת ושוב פעם אני נשארת לבד. כבר שלושה שבועות מרגישה שצריכה להיות בסדר כדי שהיא תסע בתחושה טובה ולא תדאג. אבל רע. כל כך רע כרגע... הרבה שינויים ואני הולכת לאיבוד. צריכה להרשם ללימודים לשנה הבאה הכל חדש לי וזר. אחותי מתגייסת החודש. הילדה האחרונה שיוצאת מהבית וזה מפחיד. אני לבד. כל כך לבד. היא תכף נוסעת ואני לא מצליחה להגיד לה שאני צריכה אותה. שונאת את הצרכים שלי שונאת את עצמי כשאני צריכה. רוצה להסתדר לבד ולחיות לבד ולא להצטרך כלום. אין לי אוויר לנשימה. ילדה קטנה בגוף גדול. לא כותבת בדרך כלל ברשת אבל עכשיו כבר לא יכולה. כואב מיידי ורע.

שלום רשת, באמת אפשר להרגיש כל-כך נטושים... את מתארת את המאמץ שלך להיראות בסדר, כדי שהפסיכולוגית שלך תוכל לנסוע בהרגשה טובה. זה מאוד נחמד מצידך, אבל אני חושבת שחשוב מזה שהפסיכולוגית שלך תדע מהי התחושה האותנטית שלך, ואז תוכלו לטפל בזה. דברי איתה על חילוף התפקידים שנוצר, בו את דואגת לרווחתה הנפשית במקום להפך. אני בטוחה שתמצאי מגוון דברים חשובים ומעניינים ללמוד על עצמך, ועל היחסים שאת מקיימת עם אנשים משמעותיים בחייך. חזקי ואמצי בתקופת הנסיעה, ואל תשכחי שאנחנו כאן בשבילך, אורנה ראובן-מגריל

היי אורנה, תודה רבה על המילים שכתבת. אכן, חילופי תפקידים, חלק מסיפור חיי... (ואפילו לא שמתי לב שזה קורה גם כאן). ביום ראשון אולי אפגוש אותה לפני הנסיעה (אין לי מושג אם יש לנו פגישה או אין, לא הבנתי כלום בסוף). ואם כן- אנסה להגיד לה על זה כמה מילים. זה קשה לי. תודה על זה שאתם כאן, בטח עוד תפגשו אותי כותבת החודש. רשת