בעיות חברתיות לילד בן 2.10

בס"ד שלום, בני בן 2.10 הוא ילד בכור, בן יחיד. הוא נמצא בגן כ-שנה וחצי. בגן הוא יושב מרוכז מאוד בזמן מליאות, עונה לשאלות אינפורמציה של הגננת. הגננת טוענת שהוא ילד נבון מאוד ומבין יפה כל מה שמלמדים אותו. אך לבני יש 2 בעיות עיקריות. 1. בזמן משחק, הוא יכול שעות לשחק עם עצמו במשחקי "כאילו". . פעם הוא הגננת שמראה לילדים סיפורים, פעם הוא רופא שבודק את הבובה, פעם הוא מנגנת וכן הלאה. אבל את כל המשחקים האלו הוא מעוניין לשחק לבדו. אפילו אם אני רוצה להשתתף במשחקים שלו הוא מוכן לשתף אותי לדקה שתיים ורוצה להמשיך עם עצמו בלבד. דבר נוסף, כשהגננת מצמידה לו ילד אפילו גדול ממנו הוא לא מביע התעניינות, והילדים האחרים מתיאשים והולכים ממנו. חשוב לציין שהוא לא תמיד עונה לשאלותיהם, רק שמתחשק לו. הפעמים היחידות שהוא רוצה ומעוניין במשחקים חברתיים זה כשמשחקים מחבואים, ים-יבשה, או תופסת. וגם כאן לרוב הוא משחק איתנו בני המשפחה הכוללים גם ילדים. והוא מאוד נהנה במשחקים אלו. 2. הגננת טוענת שיש לילד בעיית גבולות (אני מסכימה איתה). הוא מאוד מאוד עקשן. כל דבר הוא רוצה לגעת ולעשות לבדו. לא מוכן לקבל עזרה. לדוגמה: לא מוכן שנעזור לו לצחצח שינים או להוריד מכנסיים. אם אני אכין לו מברשת שיניים עם משחה הוא ממש ישתולל כי לא הוא הכין אותה. כשאנחנו נמצאים אצל חברים הוא יכול להעיף את כל הכדורים ולא להחזירם למקום, ולהתעקש לא להחזיר. והתנהגות זו חוזרת על עצמה בגן. עליי לציין שפניתי לפסיכולוגית, אבל תשובות קונקרטיות לא קיבלתי. האם בטובכם תוכלו לעזור לי? אני ממש אובדת עצות. האם יש קשר בין בעיית גבולות לבעיית החברות?

ערב טוב איילת, דווקא הסוף של פנייתך מאד מעניין אותי: מה הפסיכולוגית כן אמרה? בכל מקרה, משחקי 'כאילו' מאד אופייניים לגיל הגן, ואיני רואה בתיאור שלך שום דבר מדאיג. יש ילדים שזקוקים למגע אינטנסיבי עם חברים, ויש כאלה שטוב להם עם עצמם. לפעמים ילדים מתקשים להתמודד עם הפשרות הנדרשות במצב של משחק שיתופי, ומעדיפים להתנהל עפ"י דרכם. גילויי העצמאות שאת מתארת נשמעים גם הם נורמליים למדי. למה בעצם צריך לעזור לו לצחצח שיניים או להתפשט אם הוא עושה זאת בעצמו? חשוב לזכור שגם לילדים צעירים יש צרכים של אוטונומיה ופרטיות שיש לכבד. בעיית הגבולות היא אכן סוגיה נכבדת, וההמלצה שלי נשענת על הסלוגן המפורסם מימי ההתנתקות: "ברגישות ונחישות !" כאשר ההתנהגות פורצת גבולות והרסנית, יש להימנע מהטפות ודיבורים, ולפעול בנחישות להפסקתה. אין להרשות להעיף כדורים או חפצים אחרים, ואם הם כבר עפו, יש להביאו לסדר את מה שפיזר. במידה והוא מסרב, יש להרחיק אותו מיידית מהמקום, ולא לאפשר לו להמשיך 'כאילו כלום'. דווקא לאור התיאור שלך על מאבקי העצמאות שלו, ברצוני להדגיש: כדי לא ליצור זילות של המילים שלך ושל הסמכות ההורית שלך, מוטב להחליט מראש על מה שווה להתעקש ועל מה לא. לא כדאי להפוך את הבית לזירת מאבק בלתי פוסקת. אם את חושבת שבסוף תיכנעי, או שלא יקרה כלום אם תיכנעי, מוטב לא להתווכח מראש (למשל על צחצוח שיניים, התלבשות/התפשטות). לעומת זאת, על הדברים שחשובים לך, תעמדי בצורה עקבית וללא פשרות. ילד חייב ללמוד שכשאמא אומרת אמא מתכוונת!(כמובן שהדברים יפים גם כשמדובר באבא/גננת/מורה). אין ספק שילד היודע לכבד גבולות וחוקים הוא ילד מסתגל יותר, המצליח לתפקד במיטבו גם בחברת ילדים. ילד המתקשה לדחות סיפוק, להתחשב בזולת או לשאת בתוצאות התנהגותו עלול להתקשות במצבים חברתיים. את מוזמנת להתקשר לעזרה נוספת ל"קו להורה" בימים ראשון או רביעי בין תשע לשלוש. 03-6406888. בברכה ליאת