שאלה לליאת

ליאת, עברתי תקיפה מינית בגיל ההתבגרות ולצערי הדבר הזה מנע ממני לסיים את לימודי בתיכון,כיום אני מכה על חטא כי אני מרגישה כמו עוד איזה אפס מהרחוב,שלא אצליח להגיע לשום דבר.התחלתי טיפול פסיכולוגי אבל משום מה אני לא מתקדמת(עם כל הכבוד שנוצר ביני לבינה קשר מצוין ואני מרגישה מאוד בנוח עם המטפלת ולא ציפיתי שאני אפתח אליה) אבל הדפוס המחשבתי לא השתנה אני לא מפסיקה להאשים את עצמי,לכעוס על עצמי,להרגיש שאני לא שווה כלום וכו.... מאוד חורה לי שהטיפול לא עוזר ורציתי לשאול אותך כאדם אובייקטיבי האם כדאי לתת לטיפול הזה עוד זמן או שעליי להפסיק אותו ולחיות עם האישיות הדפוקה שלי? אני מרגישה שאני מבזבזת זמן וכסף(אני בבעיה כספית)? אני קצת מרגישה כעס כלפי המטפלת שהיא מקבלת אותי,מבינה אותי,אני רוצה אולי בתת מודע שהיא תנזוף בי על טיפשותי שלא התמודדתי עם הבעיה אז(להפסיק ללמוד בגלל זה לא תירוץ)אני מתקשרת הרבה למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית וגם שם מקבלים אותי. אני מרגישה שאנשים צוחקים עליי בפרצוף אם הם היו עוברים את זה הם בטח היו יודעים לקחת את עצמם בידיים,ולהתמודד עם הנסיבות הקשות.אני לא קורצתי מהחומר הזה אני לא יודעת להתמודד עם דברים. האם אני יכולה לקבל ללמוד לפחות לקבל את עצמי או שאני מה שנקרא חסרת תקנה? בתודה, חן

חן שלום, ליאת תענה מחר ובנתיים אתייחס בקצרה. (את כמובן מוזמנת לשאול שוב מחר את ליאת ולקבל גם את התייחסותה). תקיפה מינית היא ארוע טראומתי. לארוע טראומתי ישנן השלכות רחבות היקף על הדרך בה הנפגע תופש את עצמו ובעיקר תחושות אשם על איך נהג בזמן הארוע ואחריו. (למשל עזיבת הלימודים). מנסיוני עבודה על נפגעי טראומה אורכת זמן ודורשת סבלנות גם של המטופל. איני יודע באיזה "סגנון" או כיוון טיפולי את מטופלת, אך ניתן לעיתים גם לשלב טיפולים הממוקדים בארוע הטראומתי עצמו. (בעיקר אם את סובלת מתופעות פוסט טראומתיות של זכרונות מציקים, הימנעויות וכד') מאחל לך שתהיה לך הסבלנות הנדרשת, בברכה, גדעון

חן יקרה, אם זכרוני אינו מטעה אותי, התחלת את הטיפול לא מזמן (דצמבר?), וזוהי תקופה קצרה מכדי לחוש בהשפעתו המיטיבה של הטיפול. דפוסי מחשבה ודימוי עצמי אינם משתנים במהירות רבה כל כך, ואני מציעה לך להצטייד בהרבה סבלנות וחמלה כלפי עצמך. לא ברור מהיכן קיבלת את הרושם שאנשים אחרים היו מתמודדים בצורה טובה יותר עם טראומה כשלך. זוהי מחשבה שאין לה יסוד מוצק, וכדאי מאד לוותר עליה. תקיפה מינית היא אירוע קשה, ויש לו השלכות מרחיקות לכת על התפיסה העצמית. אני זוכרת את הנטייה שלך להחמיר עם עצמך עוד מאז פנייתך הקודמת, ואני מפצירה בך לשוב ולנסות להילחם בנטייה זו. למרות הקושי הכלכלי, לא מומלץ להפסיק את הטיפול בשלב זה. היכולת לשוב ולתת אמון באנשים חיונית להחלמתך. נדמה לי שגם היכולת לשוב ולתת אמון בך עצמך :-) אל תוותרי ליאת