מתוסבכת

לד"ר שלום רציתי לדעת האם חוסר בטחון וחוסר עצמאות זה משהו שיכול להיות כרוני ופתולוגי? אני בת 25 גרה עם ההורים ולא היה לי חבר עדיין, התחלתי לעבוד לא מזמן שזה קצת תורם לעצמאותי אבל לא מדובר בשכר שמאפשר לי לעזוב את הבית, ובכלל, אני מרגישה לא בשלה להתמודד עם העולם הזה כ"כ. כשגברים מנסים להתחיל אותי אני מיד נכנסת להתגוננות ודוחה את ההצעה על הסף, לפעמים אני נבוכה מעצמי אפילו שאני מאוננת לבדי אז המחשבה להיות בעמדה אינטימית כזו עם מישהו נוסף זה משהו שאיני יכולה לעכל בכלל, לא יודעת להתמודד עם סיטואציות כאלה, אין צורך להרחיק לכת לאינטימיות של ממש, אפילו שיחה בנושא לא קלה עבורי ואני מיד נוקטת באינטלקטואליזיה ושומרת מרחק רגשי. העדר העצמאות/אוטונומיות שלי חורה לי עתה עוד יותר משום שאחי, בן 28 מצא עבודה ועזב את הבית. אני הרבה פחות עצמאית ממנו ונוטה להיות חסרת בטחון וחסרת יוזמה. לפעמים נדמה לי שאני חיה בתוך איזה מן כלוב פנימי ולא ממש חיה את החיים. עמוק בנפש בא לי להיות משוחררת ולפעול לפי איך שבא לי, להרגיש חופשיה, אבל אני מרגישה כבולה ומודחקת, מרגישה שלא קיבלתי כלים כיצד לחיות, כיצד להיות חופשיה מבחינת צרכים חברתיים/מיניים ואחרים.. אני הייתי בטיפולים שונים וזה לא ממש עובר לי. כלומר אני מצליחה לתפקד טוב יותר מבעבר אך התחושה שאני כבולה מינית או רגשית לא עוברת. האם יש יכול להיות לכל החיים כך? מה כובל אותי ככה? איך אנשים אחרים מצליחים להיות משוחררים ובוטחים?

אני שלום רב, תחושת חוסר החופש הפנימי , הכבלים הבלתי נראים המשאירים אותך בכלא הפנימי - כל אילו הינם חומר הגלם עליו יש לעבוד. יתכן שדרך גידולך , הורייך והדרך בה חיית , כל אילו לא תרמו לתחושה הנכספת של חופש רגשי,חברתי ומיני. עתה עלייך לקבל החלטה מה את עושה עם הנתון הזה? ממתינה? נותנת לזמן לעשות את שלו? נעזרת באחרים? נעזרת באנשי מקצוע? לדעתי עלייך לעשות משהו . משהו שיתן לך תחושה שאת מתקדמת. איך אחרים בטוחים בעצמם? חלקם פשוט לא. אחרים היו ברי מזל לקבל אותו בית גידול שמאפשר את הביטחון העצמי ותחושת החופש הפנימי. ורבים רבים אחרים משחקים בכאילו. כל זאת הקדמה להמלצה שלי להיות בטיפול ולא להשלים עם תחושת חוסר הביטחון והיותך כבולה. מאחל לך את האומץ הדרוש לפתוח עם עצמך דף חדש, בהצלחה, גדעון