מטפל רגיש.....

בשבוע שעבר שיתפתי את המטפל שלי באירוע טראומטי מהתבגרותי. (אני מטופל כבר שנה וחצי ומפיק המון מהטיפול). המטפל הקשיב לספור והיה בהלם כיצד הצלחתי לשמור את הספור מגיל חמש ועד היום (אני בן 23) ובנוסף היה "בהלם" כיצד אחרי תקופה כל כך ארוכה של טיפול לא שיתפתי אותו ולא היה כל רמז לכך במהלך הפגישות. אקצר.......המטפל הזיל דמעה ודמעות ואמר שהוא מאוד עצוב עבורי על מה שחוויתי ועל שנאלצתי ואני עדיין נאלץ לחיות עם כזו הסתרה אדירה. האמת היא שדי הובכתי מהדמעות החרישיות והובכתי עוד יותר מעצם העובדה שאני כלל לא בכיתי. לא ממש היה נעים לי ממנו, אני בטוח שיש לו את הכלים להתמודד ........אך לי עדיין אין. אני לא שואל מה לעשות. כי אין בכוונתי לדבר איתו על התגובות שצצו. אך אני כן רוצה לדעת אם תגובה כזו של מטפל אינה מוגזמת בעוצמותיה והאם התגובה ידועה כאפשרית בעולם הפסיכולוגיה. חשוב לציין שלא הצלחתי לסיים את הפגישה "על פי החוקים" ועזבתי את החדר לאחר עשרים דקות מתחילת הטיפול כי ממש לא התחשק לי להתמודד יותר לאחר שהצלחתי לשחרר את "הסוד" הגדול שלי.

לדעתי זה נפלא (בשבילך, פחות בשביל המטפל...) שהוא מפגין הזדהות ואכפתיות אנושית ואמיתית, אבל אני גם מבינה את הרתיעה שלך כאשר דמות שאמורה להיות יציבה חזקה וסופגת, לפתע נשברת. אני לא יודעת אם התגובה אפשרית בעולם הפסיכולוגיה אבל היא לבטח אפשרית בעולם האנושי (הכולל גם את המטפל שלך). אני דווקא כן חושבת שאתה צריך לדבר איתו על זה כי ניכר שאתה מוטרד מהסיטואציה שנוצרה (ויכול להיות מאד שגם הוא) ואם לא תלבנו את הדברים זה עלול ליצור חייץ ביניכם ומכשול בטיפול. ולסיום, אני רוצה לציין שהצלחת לרגש אותי מאד עם הסיפור שלך! מיקי

ערב טוב רונן, גם אני, כמו מיקי, חושבת שתגובתו של המטפל - גם אם גרמה מבוכה רגעית - מעידה על רגישות ואמפתיה. אישית, שמעתי כבר על מטפלים שהזילו דמעה בטיפול, כאשר ברוב המקרים זה התפרש כרגע של קרבה מיוחדת. מטפלים הם לפני הכל בני אדם, והם מצויידים בכל רפרטואר התגובות האנושי. אני יכולה לנבא בזהירות, שגם אם לא תעלה את הנושא בפגישות הבאות, המטפל עצמו יעשה זאת. אני לא חושבת שמטפל דומע הוא מטפל שבור ולא כשיר. מטפל דומע הוא מטפל שדבריך נגעו בו, ריגשו אותו, וקרבו אותו לחוויה המקורית שלך. אני חושבת שהכאב הנורא, שהורדת למחתרת במשך שנים, היה כה בלתי נסבל, עד כי נאלצת לסלקו מן החוויה המודעת, ולהיעטף בקהות רגשית ויבושת. אולי הדמעות של המטפל שלך, הן דמעותיו של אותו ילד בן חמש, המחפש נחמה כבר כל כך הרבה שנים? יש לי הרגשה שאתה בר-מזל. לפחות בכל הנוגע למטפל שלך. ערב טוב ליאת

יש לך מזל שהמטפל כזה רגיש. אני סיפרתי למטפל שלי על טראומה מילדות והוא רק התרגש מזה כי זה התאים לו לתאוריה למרות שאני לגמרי נשפכתי על הרצפה מרוב ייאוש וכאב.

חוננת במטפל מיוחד במינו- אמפאתי, אכפתי וסימפטי. אני ברפרטואר שלי עברתי עבר מר ונמהר ומעולם מטפלים מכל גווני הקשת- לא התרגשו והזדהו עמי. כל שכן שלא הזילו דמעה ועיניים נותרה חרבה כערער בערבה. זכית לפרוק את סודך הגדול אצל אדם מיוחד ויקר לך מכל! אשריך וזה רק ישדרג את מערכת היחסים בינו לבינך.

אני זוכה רק להנהונים יבשים ומשועממים, ומדי פעם למשפטים מקוריים כגון: "זה בטח קשה לחיות כך...", "ומה את מרגישה לגבי זה..." . אני כנראה אדם ממש משעמם... איזה כיף לך שיש לך מטפל כזה!!

תמיד כשחשבתי על מטפל בוכה זה היה נראה לי חולשה מסוימת והפסיכולוגית שלי הייה נראית לי אחת שזה לא היא. לאחר כשנה וחצי בטיפול כשעיני המטפלת שלי מלאו דמעות באחת הפעמים(למרות שראיתי שהיא משתדלת להחזיק את עצמה) פתאום פרשתי זאת אחרת, זה לא היה חולשה זה היה אנושי!!! הצד האנושי שהיא בטה ללא כוונה אך נדמה לי שההרגשה של הקבה גרמה לך שזה קרה רק אחרי שנה וחצי ולא קודם לכן ואכן זה היה כל כך טבעי ונורמלי.