מתלבטת איתכם - קצת ארוך

לפני מספר שבועות התלבטתי איתכם לגבי הפסקת/סיום טיפול שדרך במקום. הלכתי על פי נטיית הלב שלי ולקחתי פסק זמן (לא מוגדר בזמן). הכדור בידי עכשיו - אם לחזור ומתי. יש בי געגוע מסוים מצד אחד, מצד שני דבר לא השתנה כלומר אין איזה טריגר שיניף את הטיפול. לצערי המחשבות שמלוות אותי מציפות דווקא את כל המגרעות שזהיתי במטפלת דבר שמאותת לי לעזוב תמידית וללכת הלאה. יחד עם זאת היו לי צפיות מעצמי לשינוי - דבר שלא התממש ואני עדיין מאמינה (או רק מקוה) שבטיפול נכון ניתן להגיע לשינויים. במעין סיכומון שעשינו בפגישה האחרונה היא אמרה משהו על כך שדרכנו אחת לשניה על הרגליים ב"ריקוד" של הטיפול. המחשבה שעוברת לי בראש בהקשר הזה היא שתפקידה היה להקפיד שלא לדרוך לי על הרגליים. הגיע/מגיע לי יותר, לא? מה השאלה אם כך? לא בדיוק ברור לי: לחזור, לחכות עוד, לחזור לפגישות פרידה (בשביל מה בעצם?), לא לחזור כלל. ברור לי שהמדיום הזה לא בדיוק מתאים לתשובות חד משמעיות בפרט או בכלל אבל שיתפתי.

שלום, קראתי את הודעתך ובעיקר במשפט של הדריכה על הרגליים ולא יכולתי שלא להזכר בטיפול שלי. השנה הראשונה של הטיפול שלי היתה ממש מצגת של איך לדרוך אחת לשניה על הרגליים. היו כשלים, וקושי, ושוני גדול שגם לה לפעול בדרך שהקפיצה אצלי מקומות כואבים. וכמעט ועזבתי. אבל משהו בכל זאת עצר בי מלעזוב והיום אני שמחה על כך. ה"דריכה על הרגליים" היתה מדוברת ולאט לאט אני למדתי לקבל את המגבלות שלה והיא למדה שכואב ולמה כל כך כואב לי במקומות מסויימים. אני חושבת שבהרבה מובנים, קשר טיפולי דומה לזוגיות - שני הצדדים מגיעים עם המון כוונות טובות, אבל צריך למצוא את התדר הנכון כדי להצליח יחד. אני שומעת לפעמים סיפורים על מטפלים אחרים שמתקרבים לשלמות, שיודעים תמיד להגיד את הדבר הנכון במקום הנכון ואף פעם לא למעוד. אני לא בטוחה שזה באמת ככה. לפעמים זה רק בעיני המתבונן. היכולת לכאוב ולהפגע ולכעוס בטיפול חשובה בעיני מאד, בעיקר אם אפשר לדבר על זה בתוך הטיפול. רק את יודעת מה נכון לך. אולי באמת עם מטפל/ת אחר/ת זה יהיה שונה, יותר מוצלח, יותר כימיה, אבל אולי דווקא הקושי הזה יאפשר לכן לצמוח מתוכו. אין ספק שזה ידרוש מהמטפלת שלך יותר רגישות ונכונות, וזה ידרוש ממך להיות יותר גמישה, אבל לדעתי שווה לחשוב על זה, ביחד איתה.גם אם תחליטי בסופו של דבר לעזוב, תדעי שעשית את כל מה שיכולת במסגרת הזו, ואולי משפ תחפשי לך קשר אחר, שיתאים לך יותר. ועוד הערה: ברור שהטיפול הוא עבורך, ולא עבורה, והצורך בגמישות ובקבלה שלך אותה יכול אולי לקומם, כי אחרי הכל היא שם בשבילך, ולא להפך. אבל אחרי הכל, אין כזה דבר אמא מושלמת, וההבנה של הקושי, מאיפה הוא מגיע ולמה הקבלה שלו והנכונות להתגמש למרות הקושי - כל זה נראה לי כלי לא רע לחיים, לא? גם אני שיתפתי ו..גם לי יצא ארוך :-)

שלום לשתיכן, נראה שהצטרפנו לטרנד המדינה הרוקדת. זה להיט לאחרונה, הא? נחמד לקרוא על שני הריקודים הקצת מגושמים שתוארו כאן. שני הסיפורים מדגימים יפה את האפשרויות השונות הנפתחות כאופק רחב דווקא מכ??ש?לים בטיפול. אפשר באמת להיפרד בידידות ולמצוא פרטנר חדש מוצלח יותר, ואפשר גם לעבור לסגנון ריקוד אחר, או להשתכלל יחד, עד שהריקוד יהיה חלק וזורם. שתי האפשרויות מכובדות ולגיטימיות, ומשתיהן לומדים המון. אני מודה לשתיכן על הכתיבה היפהפיה ועל השיתוף. לילה טוב ליאת