פגיעות

שלום, אני בת 50, טופלתי במשך שנים רבות בטיפול פסיכולוגי ולעיתים גם תרופתי, כעת מנסה להתמודד עם החיים רק בעזרת טיפול תרופתי. אני נעזרת במטפל בשיאצו רק כדי להרגע אחרי ימים עמוסים מאוד בעבודה. היחסים איתו ידידותיים קורקטיים, הוא יודע על רוב בעיותיי מכיוון שבזמנו חשבתי להיעזר בו בצורה "מקצועית" יותר לשיטתו, אך במשך הזמן אני מתייחסת לזה כאל עיסוי מרגיע גרידא. בסוף הטיפול האחרון הוא אמר שיש לו בקשה והיא שלפגישה הבאה אלבש גרביים נקיות. אני מקפידה מאוד על היגיינה אישית ומה שקרה באותה פעם הוא שחוטים מבגדים אחרים נתפסו בגרביים במהלך ייבוש הכביסה במייבש. הייתי בהלם, גמגמתי משהו שמנסה להסביר את התהליך הנ"ל ולהגיד שהגרביים נקיות, אח"כ נעלבתי נורא ויש לי כל הזמן פנטזיות על הפסקת הטיפול אצלו. יש להדגיש שהוא בחור נאה ביותר, נשוי, מקרין זחיחות ואני מרגישה מאוד מגושמת לידו (אני שמנה). קשה לי לראות את עצמי ממשיכה את הטיפול אצלו, מצד אחד, ומצד שני, חבל לי להפסיק את הטיפול הטוב כשלעצמו. מה עושים? תודה.

שלום אחת, קראתי בתשומת לב את הטקסט הרגיש והכואב שכתבת, ואני מרגישה בטוחה למדי שהטיפול לא יוכל להימשך בצורה טובה אם לא תפתחי את הנושא בשיחה גלויה וישירה עמו. אם מדובר במטפל טוב, רגיש ומודע לעצמו, הוא יכיר בחשיבות העיבוד של תחושת הפגיעה שנוצרה בטיפול. משהו מכאיב מתרחש במפגש בין הדימוי העצמי שלך והאופן בו את חווה את המטפל (אני מתכוונת לתמה מהסוג: אני מגושמת ומלאת בעיות, ואילו הוא מרוצה מעצמו וביקורתי), ונקודת המפגש הזו ראויה לתשומת לב טיפולית בפני עצמה. אשמח אם תספרי לנו עוד בהמשך, אורנה ראובן-מגריל