רוצה חברות

שלום לך אני כל השנים עבדתי והיום שאני לא עובדת אין לי חברות. וגם אני אף פעם לא שומרת על קשר אני לא מצלצלת ביכלל למשל יש לנו חברים של בעלי והנשים שלהם תמיד יוצא שאנכנו רוצים לצאת אז תמיד בעלי מצלצל. או שהם מיתקשרים ירק כך אנכנו ניפגשים ומדברים הנשים לבד או כולם ביחד. ומציק לי שאני לא מיתקשרת ושואלת. והיום אני מיסתכלת שזה לא טוב. במיוחד שיש לי כל הזמן פחדים שאים בעלי ימות ואני ישאר לבד. אני חושבת שלי לא יהיה חיים. פשוט אני הרבה טלויה בבעלי. וגם תומך בי. והוא זה שמוציא אותי מהבית ורק אחרי שאני יוצאת אני מרוצה. אבל ככה תמיד בעלי שמציע שנצא לטייל ותמיד אני מסרבת ואין לי חשק. אולי תתני לי טיפים משכנעים אני קולטת רק על ידי גירוי.

ערב טוב, "לא טוב היות האדם לבדו..." ועוד פחות טוב להיות תלוי באחרים. לא ציינת בת כמה את, אבל סיפרת שכאשר יצאת לעבוד היה יותר טוב. אז למה בעצם לשבת בבית? מדוע אינך עובדת גם היום? מדברייך ניתן להבין שעיקר הקושי שלך הוא ביוזמה של מגע חברתי. כאשר אתם נפגשים בחוג החברתי הרחב, את מצליחה להשתלב בחברת הנשים. אני מציעה לך לנצל את אחד המפגשים הבאים, ולשתף את הנשים בקושי שלך. נשים הן כוח, ואחוות נשים היא דבר שבהחלט ניתן לסמוך עליו. בקשי מהן לשמור איתך על קשר לא דרך בעלך. נסי למצוא ביניהן אפילו חברה אחת, ולתרגל בעזרתה שיחת טלפון ביוזמה שלך. את עשוייה לגלות עולם חדש מלא שמחה. את פוחדת מה יקרה אם בעלך ימות. זוהי באמת מחשבה מפחידה, והיא מעסיקה - מן הסתם - לא מעט נשים בגיל הבוגר. הניסיון מלמד שנשים הן עם חזק ושורד. גם נשים שהיו תלותיות כל חייהן, מגלות לעיתים קרובות - דווקא בנסיבות אומללות כאלה - את הכוח והחיות שהסתתרו בהן כל השנים. אני מציעה לך להניח לפחד הזה, להנות מחברתו של בעלך, אך לנסות לבסס לך מוקדי עניין נוספים מחוץ לבית. זה שהגעת אלינו לפורום זה סימן טוב. יש עוד פורומים רבים מאד, סביב נושאים מגוונים (לאו דווקא רפואיים), וגם בהם תוכלי למצוא עניין וחברה. אני מאחלת לך התחלות חדשות ומרגשות לילה טוב ליאת

שלום לך אני בת 43 ויש לי דלקת פרקים לכן עד לפני 4 שנים עבדתי. מאז שאני לא עובדת כל החיים שלי הישתנו. יש לי קשיים להקליד. וגם כניראה אני היפרית וחסרת סבלנות. וגם אין לי הרבה סבלנות לקרוא חומר. אני קוראת רק מה שאני שואלת. לא את החומר של האנשים היתי מאוד רוצה. אבל התנועות עים העכבר שבמחשב מקשה עליי. אז לכן בגלל שלא הישלמתי עים הדלקת פרקים. אני מאוד עצבנית. והיתי אצל פסיכולוגית. וגם מקבלת טיפול תרופתי למצב הרוח. ושוחכת הרבה דברים כי הראש שחלא עבד שנתיים רק מחשבות. פשוט היתי שוחכת לרדת בתחנה שרציתי. או שוחכת דברים בחנויות. שוכחת להכין אוכל לבית והיום אני לא מסוגלת לעבוד. היתי רוצה רק בתחום פקידות. למרות שרע לי שאני בבית. וגם כאשר אני לבד בבית אין לי חשק להכין כלום ולא לסדר. אין חשק איך אוכאל לשכנא את עצמי לבצע. למרות שאני מנסה ועושה הרבה לשיפור החיים