בעיה משפחתית מורכבת

שלום לך , בתי בת 16 ומביעה את כל תסמיני גיל ההתבגרות . אחד הדברים שמפריעים לי במיוחד היא החוצפה הנוראית שבה היא נוקטת כלפי , בין אם אלו דיבורים מעליבים ופוגעים והתבטאויות שלעתי הן איומות ומבזות , ובין אם בהתנהגות רשלנית , בלתי אחראית ובלתי מתחשבת במסגרת הביתית . לרוב אני משתדלת ומנסה להתאפק ולא להגיב , אך לא תמיד הדבר הדבר עולה בידי . הבעיה כפי שאני מרגישה אותה במסגרת המשפחתית הרחבה , היא תגובתו של בעלי . הוא מגן עליה ללא חת , מתעלם מדיבוריה הגסים כלפי , ואף מוצא לנכון להעיר לי בדרך שבעיני לפחות לא נראית לי כלל וכלל .(טון תוקפני ומתלהם , סגנון לא נאות וכו') לדעתו , אני אף לא יודעת ולא מסוגלת לשוחח אתה , כאם אל בתה . הדבר גורם למתחים קשים בביתנו , עד כדי כך , שלעיתים אני מרגישה שכל מה שנותר לי לעשות הוא לברוח משניהם , לא לדבר עם שניהם , ואף חשבתי על כיוון שכזה . אני כרגע מרגישה רע מאוד במצב הזה . מצד אחד אני מוצאת את עצמי במתקפה מכיוון אותה בת ,שמקללת אותי בגסות איומה , מתחצפת אלי , לא משתפת אותי בשום ענין ודבר הקשורים אליה ,אלא רק את בעלי , מדברת עלי ואלי בשפה ובמושגים חריפים ביותר ובדרך ואופן שלא נראים לי . ומצד שני אני מוצאת את עצמי בעימותים ובהתקפה מצידו של בעלי שמבקר אותי על אישיותי כהורה שאינו מתחשב בצרכיה לאור גילה ומצבה , ואף טורח להדגיש בפני (ופניה) כי אני אמא גרועה , שאינה יודעת לשוחח עם בתה ברגעים שהיא זקוקה לשיחות אלו . ככל שהערותיו מתגברות , ובמקביל התנהגותה ממשיכה להיות חוצפנית ובוטה כך אני מרגישה שאני במילכוד קשה ביותר , עד כדי רצון לא להיות בקרבת שניהם , ואני אף חושבת לעיתים על הפרדות טואלית משניהם . אני מבחינתי חושבת , שכאשר היא מקללת ומדברת בבוטות כלפי , או עלי ( איתו ) - עליו לומר לה , כי כל זמן שהיא מגיבה ומדברת עלי באופן הזה , גם הוא לא צריך לדבר איתה , או להענות לבקשותיה ( ההתבטאויות הן גסות מאוד , ומעליבות ביותר ), אך הוא מצידו לא חושב כך , ומתעלם לחלוטין מן הדיבורים הבוטים שבאים מצידה , אודותי . רציתי לשמוע את דעתך על בעיה מורכבת זאת . (שכחתי לציין שהיא איננה בת יחידה , אלא בת אמצעית בין אחות גדולה ממנה , ואח צעיר ממנה ,ואני לא נתקלת ביחס כזה מצידם). תודה - נועה

נועה יקרה, את מתארת מצב בלתי נסבל, בו נוצרה מעין קואליציה של הבת ואביה, וכבודך שלך הפך הפקר. אינך מציינת את טיב הקשר (והתקשורת !) בינך לבין בעלך במצבים אחרים, אבל מ'ניחוח' הדברים נוצר רושם שלא תזיק לכם הכוונה ממטפל זוגי או משפחתי. כרגע, בעלך סבור שאת אמא לא מספיק טובה, והוא מנסה לאזן לכאורה את המצב, תוך שהוא מאפשר לילדה להתחצף ולנקוט כלפייך התנהגות מקצינה. בסיטואציה נוכחית יש רק מפסידים: את מדוכאת ורוצה לברוח, לילדה יש אמנם גיבוי מאבא, אבל היא מאבדת אמא טובה, ובעלך חושב שהוא אבא טוב, אך מאבד אותך (ובהמשך עלול לגלות שאיבד גם את ילדתו האהובה שהפכה לצעירה מאד מאד כועסת, מפונקת וחסרת גבולות). לתחושתי, ההתערבות הטיפולית הדחופה חייבת להיות מכוונת לזוגיות שלכם. משהו כנראה קצת התקלקל לכם לאחרונה, והכעסים יוצאים דרך הילדה. אין לי ספק שגם היא הייתה מעדיפה (אולי בסתר לבה) הורים המתנהלים ביניהם בדרך יותר הרמונית ורגועה, המבטיחה גם הורות טובה וסמכותית יותר. אני מציעה לך להזמין את בעלך לקרוא את פנייתך אלינו, וכמובן גם את התשובה. נסי לעשות זאת לא בשיאו של משבר, אלא דווקא בזמן רגיעה, כאשר יש סבירות טובה להקשבה וקבלה. אם לא תצליחי לגייס אותו, אני מציעה לך לפנות למס' פגישות ייעוץ עם פסיכולוג, לפחות כדי לחזק את עצמך. בהצלחה רבה ליאת