,חרדה..פחד

שלום, בן 24 , מסבה רפואית הומלץ על התאמת עדשות מגע. לא משנה עד כמה הצוות במרפאת האופטמריסט היה נחמד, ולא משנה עד כמה האופטמטריסט נחמד, מתלוצץ ובעיקר סבלני.... ולא משנה כמה האופטמריסט מקצועי ומימן ובעל ניסיון רב שנים ולא משנה שיש לו המלצות מהרופאה המטפלת בקהילה .... אתמול בבדיקה הכל היה בסדר עד לקטע בו הייתי צריך לשתף פעולה עם האופטמריסט הצעיר להכנסת העדשה....ועוד המחשבה על הכנסתה על ידי בניסיון לתרגול.... ואז ניסיון הרכבת העדשות שהיה מאוד טראומתי....כל כך טראומתי שאני עד עכשיו עוד לא נרגעתי מעוצמת הפחד שאחזה בי בעת הכנסת העדשה וניסיונות ההכנסה... מעצם המקום שבו נוגעים לי בעין או מכניסים אליה חפצים ויש את רפלקס העפעף הנסגר אוטמטית.... ובא לצרוח למה ? למה חייבים עדשות? לא רוצה ואפילו בתרגול נסיתי לתרגל הסרה, אך הרכבה לא הצלחתי לעבור את המחסום ולהכניס העדשה לעין ..ותמיד או שהעין נסגרה או ש"נתקעה " בעפעפיים מתוך פחד לא להכניסה......בשלב זה, שגם המתרגלת לא הרגישה טוב ביקשתי להפסיק התרגול ולבוא בפעם אחרת... יצאתי משם בתחושה לא נוחה, לא בגלל שהעדשות לא היו נוחות (פרט להתחלה בה יצא דצעות והייתה הצקה של העדשה שלאחר זמן מה, התרגלתי), לא בגלל שלא היו מספיק סבלניים אלא בגלל שהפחד השתלט על הכל, ואף האופטמטריסט הצעיר התייאש מהר מאוד ואמר שאולי אני לא מתאים לעדשות לאחר הלחץ שנכנסתי אליו בהכנסה הראשונית... לאחר מכן הכניסו לי בעין ימין ולאחר המון שכנועים וניסיונות ניסו להכניס לעין שמאל , שבסוף אף הקטינו הקוטר בעין שמאל כדי להקל על ההכנסה , והצליחו שוב על לאחר כמה שכנועים נוספים.... וממש אבל ממש לא בא לי לחזור לשם , לחוויות התרגול ולחויית ההכנסה והוצאת העדשות.... אני מרגיש מצד אחד שאני בידיים טובות אך מצד שני מה יהיה באשר הפחד והאם אוכל להתגבר עליו ואיך? כי כעת עברו כמה זמן מהבדיקה הארוכה והחביבה שהייתה במרפאת האופטמריסט, והרגשנו שיש על מי לסמוך ולא מנסים לדחוף לנו בכל מחיר מכירה...אבל אני עדיין לא התאוששתי ממה שקרה בהרכבת העדשות ואני חושש מאוד מפגש בתרגול שלא יילך ובעיקר שלא ארצה.. שהפחד ינצח .... אולי לא כדאי להרכיב עדשות? זה כל כך מסובך ומפחיד.... יש לציין כי הרגישות למגע היא לא רק בעיניים ומגע ע"י אחר הוא מרתיע דוחה ומרחיק ומקפיץ... וגם מגע עצמוני בחלק מהאיברים הרגישים ואף האינטימי בעייתי עבורי.. אני עדיין לא ראוה עצמי שם עדשות... שהן הכרח רפואי בשלב כזה או אחר של החמרה במצב הרפואי בעיניים ומצד שני אין לו חלופה מספיק טובה....אבל כשלא רוצים, זה לא יצליח.... האםם ישפתרון?

כפיר היקר, הרגישות למגע שתיארת היא אכן גבוהה ומטרידה. אני לא יודעת באיזו מידה העדשות הן הכרח רפואי עכשווי, אבל בכל מקרה נראה לי נכון לטפל בבעיה. האם כילד טופלת בהקשר לרגישות העורית הזו? אני ממליצה לפנות לייעוץ אישי אצל פסיכולוג קליני. יתכן שגישות טיפוליות שיש להן מימד גופני (כמו ביו-פידבק) יוכלו לעזור. בהצלחה, ודווח לנו בהמשך מה קורה עם העדשות... אורנה ראובן-מגריל

ליאת שלום, בילדותי לא טופלתי באופן ישיר ברגישות העורית אם כי היו הרבה נק' בחיי בילדות ובמהלך ההתבגרות המוקדמת שבה גבולות הגוף לא היו מספיק ברורים וההרגשה הייתה שלמרות שחלקם עשו זאת במסגרת תפקידם -(רופא, אחות וכו') עדיין הגוף שלי היה נתון בידי האחרים וכולם היה מותר לעשות בו מה שהם רק רוצים.... התחנכתי עקב הטיפולים הרפואים שגם אם לא נעים לא מתנגדים.. זה עבד כשאחרים חוץ מהצוות הרפואי היו נוגעים גם כשלא נעים ואני מתנגד.. ובדר"כ התנגדות גררה אחריה החרפה. אז קיבלו המסר השגוי שזה נעים לי.. וכך לא יצאתי ממעגל קסמים שכיום כבוגר אני מאוד רגיש למגע.... היום , אני במקרה בטיפול דנמי בגלל קשיים רבים ואחרים שבין היתר גם הקושי הזה עלה, בהקשר אחר לגמרי, ואני פוחד שהמטפלת הדינמית לא תדע לטפל בקשיים היומיומיים לא באבסטרקט... העדשות הן צורך רפואי ולא אסתטי, כלומר רופאת עיניים המליצה על עדשות מיוחדות שמשפרות הראייה ברמה יותר גבוהה וחדה ממשקפיים.... אבל בכל מרה תודה על ההתייחסות...