געגועים עזים למטפלת

שלום יש לכם אחלה של פורום,נורא מעניין. רציתי להתייעץ לגבי טיפול פסיכולוגי שעברתי והוא הסתיים לפני שנה וחצי. היה ביננו קשר טוב מאוד היא ידעה מה הרגשתי כלפיה שיתפתי אותה בהכל.עד שבאיזשהו שלב ראיתי בה אך ורק מטפלת ולא מעבר לזה מה שסימן שהתקדמתי מאוד והגעתי מסקנה שאני יכולה להפסיק את הטיפול,שאני יכולה להסתדר לבד. לאחרונה התעוררו לי שוב קשיים רבתי עם בעלי הוא עזב את הבית לכמה ימים ורציתי שוב לקבל תמיכה מאדם אובייקטיבי אז פניתי מטפלת אחרת.הבעיה שאני לא מפסיקה לחשוב על הפסיכולוגית הקודמת וזה לא נראה לי הוגן לדבר על געגועי למטפלת הראשונה בטיפול אחר. מה לעשות שהפסיכולוגית לא יוצאת מראשי זה מרגיש לי מעין התמכרות זה לא סתם עוד מחשבה או געגוע סתם כמו שמתגעגעים לחבר\חברה זה הרבה יותר.אני אומרת לעצמי אני אלך אליה פעם אחת ואחרונה כמו נרקומן שאומר לעצמו"מנה אחרונה וזהו"

בעצם השאלה שלי זה אם כדאי ללכת לפסיכולוגית הזאת שוב? אני מקווה לקבל מכם תשובה מהירה וכנה. תודה רבה רוני

שלום לך, אני הייתי בחום ממליצה לך לחזור לאותה המטפלת, הרי הסתדרתן מאד לא? אני בטוחה אם כך שגם הפעם היא תוכל לעזור לך, אני לא הייתי רואה את זה כ"התמכרות" אלא כמקום בטוח לחזור אליו לא?

שלום רוני, אני נוטה להסכים עם יפית, שאין כל סיבה לא לחזור למטפלת שמכירה אותך היטב וקיים ביניכן קשר משמעותי. מעבר לכך, במידה ותחליטי להישאר בטיפול הנוכחי, ההתמודדות עם געגועייך למטפלת הקודמת היא לחלוטין עניינה של המטפלת עצמה, ואת לא צריכה "לחסוך" זאת ממנה (כשם שכדאי לא "לחסוך" ממנה תחושות אותנטיות אחרות...). בברכה, אורנה ראובן-מגריל