דחוף!

שלום רב! לפני מספר חודשים כתבתי את בעיתי (השם הבדוי "רינה") בעלי עצור בגין עברות כלכליות עד תום ההליכים המשפטיים כבר כ 4 חודשים. אני מגדלת את בני בן 3וחצי חודשים לבד.(הורי מסיעים לי). עם מעצרו של בעלי חוויתי טראומה עצומה בהיותי בחודש 9 להריוני וסבלתי מדיכאון מתמשך! לא פניתי לעזרה מקצועית והתגברתי על התסכול והדכאון ללא התערבות מצד פסיכולוגים. ההמלצות והעידוד שלך מאוד עזר לי להתגבר... תרמת חלק גדול לשיקומי! אבל העניין הוא שבזמן האחרון החלו לרוץ בראשי מחשבות מוזרות כגון: אולי כדאי לי לסיים את הקשר הזה.... אולי כדאי לי לנהל קשר קשר מהצד... אני זקוקה לאהבה.... אני מאוד אוהבת את בעלי אבל בזמן האחרון אני מרגישה שהרגשות שלי נחלשות...האש נכבעת...האם זה נורמאלי להרגיש כך במצבי? צריכה עזרה...

רינה יקרה, איני יודעת (או אולי לא זוכרת) לכמה זמן נשפט בעלך. יש משמעות חשובה לזמן שעליך להיות לבד. וללא קשר לכך, הזוגיות שלכם עברה טלטלה רצינית בעקבות המאסר, ואין לי ספק שדווקא עכשיו, כאשר נכנסת לתוך סוג של שגרה, צפים הכעסים, השאלות, הספקות, האשמה, ואולי אפילו הרהורי הפרידה. כל אלה נשמעים - לפחות בעיני - טבעיים ונורמליים. את מרגישה שאת מאד אוהבת את בעלך, אך גם מאד זקוקה לנוכחותה הפיזית של האהבה. הקושי והבלבול שלך מאד מאד ברורים. איני חושבת שאיש מלבדך יוכל לומר לך מה נכון לך לעשות. יש חשיבות רבה לעיבוד הטראומה שעברת, כולל ההתמודדות עם תינוק חדש לגמרי לבדך. אני עדיין חושבת שתוכלי להרוויח מכמה שיחות עם פסיכולוגית או עובדת סוציאלית, שיוכלו לעזור לך לעבד את הדברים לעומקם, ולדון על השלכות אפשריות של כל החלטה שתקחי. אני מחזקת אותך מכאן, ומקווה מאד שתוכלי להגיע בכל זאת לסוג של שקט ושלווה, למען עצמך ולמען בנך. חזקי ואמצי ליאת