תינוקת בת 7 חודשים

זוהי ילדתי הראשונה, אני בת 32. ילדתי אותה מספר ימים לאחר לימודי משפטים וכל התהליך להוצאת רשיון. אין לי עבודה לחזור אליה ואני עם התינוקת לפחות עד גיל שנה. בעלי טוען שמאוד חשוב לו שאצא לעבוד, מעבר להיבט הכלכלי שאינו זניח כלל, אלא מבחינה אישית והתפתחותית שלי. הוא טוען שאני מתנוונת בבית ואני אף מרגישה שזה מפריע לו. בעייתי היא שאני פוחדת לתת את התינוקת לטיפול של מטפלת, גן, משפחתון וכו'. כיצד להתמודד עם החרדה הזאת של מעין "הפקרת" התינוקת. זה יעבור לי מתישהו?

שלום דנה ושלום גם לבן-זוגה, (אשמח אם תזמיני גם את בעלך לקרוא את הדברים הבאים) כאשר ילדינו מגיחים אל אוויר העולם, חיינו לעולם לא ישובו להיות כבעבר. מעתה, מוטלת עלינו אחריות לשלומם הפיזי ולרווחתם הנפשית, ולזמן מה, הצרכים שלנו נדחקים מפאת אלה שלהם. אני ממליצה לך מאד לקרוא יחד עם בעלך את אחד הספרים המצויינים של דניאל שטרן, על חייו המוקדמים של התינוק, ובאמצעותו להבין כי השנים הראשונות בהן אנו, כהורים, מלווים את התפתחותו הדרמטית של התינוק שלנו, אין להן ולא כלום עם ניוון ושיעמום. הצורך הטבעי של אמהות (ולמרבה המזל גם של לא מעט אבות) להישאר קרוב לתינוק בשנים הראשונות, הוא צורך אמיתי וחשוב, ושכרו רב בהרבה מן השכר הרשום בתלוש המשכורת שלנו. ילד שצרכיו מסופקים ע"י דמות קבועה ואוהבת, גדל להיות ילד מאושר, מפותח היטב ונבון. הוא גדל עם תחושת ביטחון ואמון בעולם בכלל ובאנשים שסביבו, ומפתח כשירות קוגניטיבית, מוטורית, חברתית ורגשית. הטיעון הכלכלי אינו זניח כלל, ואמהות רבות יוצאות לעבוד מתוך בחירה, לאחר שמצאו סידור טוב לילד. אני מציעה לך לנסות ולהקשיב לרחשי הלב שלך, ולצאת לעבודה מחוץ לבית רק כאשר תרגישי שזה נכון לך ולתינוקך. תוכלו בינתיים, את ובעלך, לשוחח על הדברים המעיקים עליו, ועל הסיבות לכך. לפעמים גם אבות צעירים מתגעגעים לתקופה שלפני הלידה, לחופש לעבוד או לבלות עד מאוחר, לנסוע לחו"ל, לחיות ללא דאגות. כדאי לנסות וליצור לעצמכם 'נישות' קטנות של חופש, בהן תוכלו לשחזר משהו מאותה תקופה. אם את מרגישה שאת, בכל זאת, נתונה תחת לחץ כבד מדי, תוכלי לפנות לכמה שיחות ייעוץ, כדי לקבל החלטות באופן מבוקר ולא תחת לחץ. בהצלחה ליאת