קבלת תשומת לב

לפני כמה ימים סיפרתי על געגועי של ביתי למטפלת שלה ממנה נפרדה לפני ארבעה חודשים. פתאום שמתי לב שהגעגועים הללו נהיו יותר עוצמתיים בזמן האחרון ואני חושדת שזה קשור לתהליך היקלטותה בגן. סך הכל אני מרוצה מהגן בו ביתי נמצאת, וגם מהתפתחותה מאז החלה ללכת לגן, אך נראה לי שהיא מתקשה לבקש תשומת לב מהגננת והסיעות. לאחרונה אני שומעת דיווחים על הרבה עימותים בגן, ואף היה נדמה לי שהסיעת שמרבה לספר לי על כך לא כל כך מחבבת את ביתי. דוקא הגננת אמרה לי שהן מנסות להעניק לה יותר תשומת לב כי היא חושבת שזו דרכה של ביתי לקבל את תשומת ליבן. אני מאד שמחה שכך הגננת חושבת וגם די בטוחה שזה נכון. ביתי רגילה מאז שנולדה לתשומת לב מאד אינטנסיבית הן ממני והן ממי שהיתה המטפלת שלה. בגן מטבע הדברים זה לא קיים. ביתי, בניגוד לילדים אחרים אף פעם לא ניגשת לבקש חיבוק או להתיישב ליד הגננת, וזה גם מה שקורה עם הסבתות שלה, כשהן באות לבקר היא מחכה בקוצר רוח אבל כאילו מתביישת לגשת אליהן כשהן נכנסות אבל אם הן נגשות לחבק אותה היא מייד נמרחת ולא מרפה. אני חוששת שבגן היא אכן מקבלת פחות תשומת לב ממה שהיא צריכה ולמרות שהגננת אכן מבינה זאת בעצמה, כנראה זה לא מספיק. הסייעות כנראה כועסות עליה על העימותים ומתרחקות עוד יותר (היא אף פעם לא יושבת לידן כמו ילדים אחרים) אני מאד מודאגת, ביחוד לאור געגועיה למטפלת שמשקפים בעיני את המצוקה שלה. אבל אני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לה. אציין שהיא בת שנתיים ובגן שלה גננת אחת ושתי סיעות וחמישה עשר ילדים.

ערב טוב, מצבת העובדות בגן ביחס למספר הילדים יכולה להבטיח מידה נאותה של תשומת לב לכל ילד בגן. ילדים צעירים, בעיקר אלה שעושים את צעדיהם הראשונים בגן, יכולים להגיב למקום החדש בהתנהגויות 'מקצינות', הן כדרך לאותת "אני כאן!" והן כחלק מהבלבול הכללי ואי-הכרת הקודים ההתנהגותיים של המקום החדש. ילדה שהגיעה ממסגרת ביתית, בה הייתה סולנית יחידה ואהובה, מתקשה באופן טבעי להסתגל למסגרת חוקים חדשה, לעובדה שהיא חלק מקבוצת שווים, ולעובדה שהיא נמצאת מספר שעות בלי אמא או דמות קבועה ומוכרת אחרת. אני מציעה לך לקבל בהבנה את הקשיים הראשוניים הללו, לסמוך על צוות הגן, ובעיקר לסמוך על בתך שתוכל למצוא את מקומה בסופו של דבר כמו כל הילדים. מניסיוני, הציפייה שילדינו יהיו תמיד ובכל מחיר הילדים האהובים ביותר על הצוות החינוכי אינה ריאלית. עלינו לצאת מנקודת הנחה שהגננות אוהבות הכי בעולם את ילדיהן הפרטיים, ואל ילדי הגן מתייחסות באופן מקצועי וחם. את כל האהבה שבעולם נעניק אנו עצמינו לילדינו - וזוהי האהבה הגדולה והחשובה ביותר שילד יכול לבקש לעצמו. מקווה שהשנה תהיה מספקת ופוריה לבתך ולצוות הגן. ליאת