בעיקר ליאת (מקווה שהיא לא בחופש)
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום ליאת, המטפלת אומרת וחושבת שהגעתי לתובנות מסוימות רק שאני בעצם צריכה לייישם את הדברים. את זה גם ידעתי קודם לכן פחות או יותר. הבעיה שלי היא ביישום הדברים. השאלה היא האם אני צריכה את המטפלת בשביל כך, הרי זה תלוי רק בי!, לא? היא הרי לא תוכל לעשות דבר במקומי.אני אחראית לכל מעשיי. אני לא יודעת אם הטיפול הזה עוד יותר מתסכל אותי ממה שהייתי קודם לכן או לא...וישנם דברים כ"כ עמוקים שאני לא מצליחה לומר לה.אין לי כוח לחיים האלה.
איך באמת מתרגמים התובנות האלה למשהו מעשי. אם אני מבינה את הסיבה לבעיות שלי מה זה עוזר לי?????זה לא עוזר לי לפתור אותם זה רק גורם לי להתעסק בהם יותר ומוסיף לי עוד בעיות.איזה תסבוכת!
שלום לחסרת הכינוי ולשולה, נכון, יש מרחק בין הבנה הגיונית ורגשית של תהליכים מסויימים, לבין היישום ההתנהגותי של תובנות אלה. ועדיין, זו הדרך שצריך לעבור. אנחנו מתחילים מתובנה מסויימת שבהתחלה ניראית בלתי ניתנת ליישום, ואח"כ מתחילים לחשוב עליה בסמוך להתנהגות שרוצים לשנות (אבל לפעמים זה מאוחר מדי, כי כבר ביצענו את ההתנהגות שאנחנו רגילים אליה), ואח"כ אנחנו מרגישים את האופציות האחרות כבר בזמן ההתנהגות, ואחרי הרבה התנסות ועבודה פנימית אנחנו מצליחים "להחזיק" את התובנה החדשה גם "ברגע המבחן" עצמו וליצור שינוי משמעותי בהתנהגות שלנו. ועדיין לפעמים אחר-כך אנחנו שוב נכשלים, עד שהתובנה מתבססת ברמה ההתנהגותית. ואם זה נשמע קשה, זה לא בגלל שככה זה טיפול, אלא בגלל שככה זה בחיים... המון הצלחה, אורנה ראובן-מגריל
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
