עוד פרטים

הורי לא מנסים לקחת אותו לטיפול זה מה שהופך את העיניין להרבה יותר קשה.הם כנרה יודעים מה יהיו התגובות שלו .אני בטוחה שאימי מבוהלת רק מהמחשבה לאיך שהוא יגיב אם היא תציע לו את זה,למרות שהיא לא ניסתה בדרך של שיטטיות ועדינות והיא כנראה גם לא מתכוונת לנסות ,לגביי אבא שלי אפילו כסף הוא מניע לא ללכת לכיוון הזה,שלא לדבר על דעתו על פסיכולוגים..למרות שלא ניסה.אני כן ניסיתי-לרוע המזל נפלתי על פסיכולג לא טוב(לא הרבה ביקורים). לגביי אחי אני חושבת שפרטטי ובכל זאת הוא בודק כל דבר וחוזר על פעולות ניקיון מסויימות 100 פעם.מסדר דברים בחדרו בצורה סימטרית ומזיז דברים ללא כל איכפטיות למה שאני מסבירה לו כל כך הרבה...

ניצן שלום, נראה שאת במצב לא קל. מצד אחד את רואה את התנהגותו של אחיו ובטוחה שמשהו בה לא בסדר ודורש טיפול, מצד שני אין לך יכולת לקחת אותו לטיפול וגם אין לך מי שיסייע לך בכך, אלא להיפך. הורייך, שלמעשה הם אלו שהיו צריכים לדאוג לו, ממאנים לראות את מה שאת רואה, או שפשוט לא יודעים כיצד להתמודד עם זה ומעלימים עין מזה. המצוקה שלך, שאת מיטיבה לתאר, קשה , וקשה לשאת אותה. לדעתי, לגבי אחיך עליך לפנות לייעוץ מעמיק מזה הניתן פה. בנוסף, אני חושבת שכדאי לך לחזור לטיפול, בתקווה שתמצאי מטפל טוב ממה שהיה לך (אני אוכל לנסות להמליץ לך על כמה). טיפול עשוי לסייע לך להקל מעט את המצוקה שלך, ולשחרר מעט מהאחריות האישית שלך כלפי כל הסובבים אותך. עצם ההבנה שלך מדוע את חשה אחריות כה גדולה, ופועלת מתוך התחושה הזו אפילו לוקחת תפקידים הוריים (מחליפה את הורייך בכך שאת לוקחת את האחריות על מצבו של אחיך), תעזור לך לשים יותר גבולות בחיים האישיים שלך ולחיות את חייך. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

לניצן, שלום לדעתי הדבר הטוב ביותר עבורך יהיה לחזור לטיפול. לרוע מזלך הטיפול הקודם לא היה מוצלח. לפעמים אין כימיה טובה עם המטפל ואין זה אומר שצריך להתייאש. אם את מעוניינת תכתבי מה איזור מגוריך ואנסה להמליץ על מטפל מתאים. בברכה, אמיר