התנהגות בגן ובבית

הגננת הודיעה לי שביתי היכתה היום ילד אחר ושהיא (הגננת) מאד כעסה עליה. ביתי אכן קצת אגרסיבית (יחסית לבת אך פחות מהבנים בני גילה) אך לרוב זה מסתכם בדחיפות בזמן עימותים. אני יודעת שהיא יודעת כבר מה אסור ומה מותר (היא בת שנתיים) למשל היא אומרת הרבה אסור לדחוף או אסור לבד בכביש וכדומה וגם כשלפני כמה ימים דחפה חברה שלה שכתוצאה מכך התחילה לבכות ביתי מאד נבהלה ונתנה לה את הצעצוע עליו רבו. היא יחסית מאד מפותחת לגילה אבל עדיין בת שנתיים. שאלתי כזאת, הגננת בקשה ממני לדבר עם ביתי על מה שארע ואני מתלבטת אם כדאי. היא כבר ננזפה בגן ואין סיבה שגם אני, שלא הייתי נוכחת באירוע אנזוף בה. לפחות זה נראה לי כתגובת יתר. כמובן שאני גם מרחמת עליה, כי מאד קשה לה שנוזפים בה וכנראה שהגננת נזפה בה מאד. נראה לי יותר נכון שכדאי שתחזור הביתה ותרגע מכל העימותים מבלי לגרור אותם גם לשם. מה דעתך?

שלום מאיה, אני מסכימה איתך מאד. בני שנתיים עדיין מתקשים לווסת ביטויי רגש עוצמתיים, ולכן גם גילויי הכעס והתוקפנות שלהם מאופיינים בייצריות לא-מרוסנת. כאשר אנו עדים לתוקפנות מן הסוג הזה נוכל להגיב בקצרה ולומר: "אסור!" או "בגן/בבית שלנו לא מרביצים!". במידת האפשר, כדאי לנסות ולעצור פיזית את המכה/נשיכה/דחיפה, ולתת את ההרגשה שאיננו מרוצים מהתנהגות כזו. אין טעם בנאומים ממושכים, פשוט משום שאין הם עושים רושם רב על בני השנתיים. בוודאי שאין טעם לדון על כך שעות רבות לאחר האירוע. כהורים, מוטלת עלינו המשימה להמשיך ולחנך את ילדינו כל הזמן, בבית ומחוצה לו, ללא קשר לבקשות מהגננת. בהנחה שבתך ילדה מעט יותר אגרסיבית, יש לצפות שיהיו לך מספיק הזדמנויות גם בבית, לחנך אותה ולשדר לה את מורת רוחך מהתנהגותה התוקפנית. אני מציעה לך לומר לגננת שאת סומכת עליה שתגיב כהלכה בגן, בעוד את תקחי אחריות על ההתנהגות בבית. לילה טוב ובהצלחה ליאת