זרות בטיפול

אני בטיפול כבר שנה ועדיין לא מצליחה להשתחרר מהתחושה שהמטפל שלי הוא מישהו זר. קשה לי להפתח ולספר דברים בכל פעם מחדש. למרות שעברנו דרך ארוכה ואני רואה את השינויים שחלו בי, אני עדיין מרגישה שאני לא לגמרי סומכת עליו שהוא לא יבקר אותי או יחשוב עלי דברים לא טובים. יש גם דברים שאני מרגישה נוח לספר לאנשים קרובים ועדיין איתו אני מרגישה שאנחנו לא קרובים ולכן אני לא מצליחה לספר לו. דווקא את הדברים שקשורים בו קל לי יותר לספר ואני מתקשה לבדברים שקשורים רק בי, בלי קשר אליו. זה סביר להרגיש ככה גם אחרי שנה? אשמח לשמוע תגובות.

דפי שלום עדיין אין סטטיסטיקות מדויקות למה "סביר" ו"נכון" בטיפול . השאלה המרכזית היא מה את מפיקה מהטיפול, הדרך שבה את בוחרת לעשות זאת פחות מהותית. אם לא היית כותבת שחלו בך שינויים (אני מקווה שהתכוונת לשינויים לטובה!!!), אולי היה מקום לחשוב על החלפת מטפל משום שכימיה זה תנאי בסיסי והכרחי לטיפול מוצלח. קל לך להיפתח בנושאים שקשורים בו וזה חשוב מאד (ובכלל לא טריוויאלי!), משום שניתוח הרגשות שלך לגבי הטיפול והמטפל, הינו מרכיב חשוב בהליך הטיפולי, כך את יכולה לנתח דפוסי התנהגות שלך בזמן אמת. (אגב, שמת לב שגם לפורום פנית עם שאלה שקשורה בו ?!) דברי אתו על הקושי שלך להיפתח בפניו. תשאלי את עצמך האם התחושות שאת מתארת נכונות גם מחוץ לטיפול: האם קשה לך להיפתח לאנשים, האם השאלה "מה יחשבו עלי" מעסיקה אותך הרבה, האם את רגישה מדיי לתגובות הסביבה ולביקורת, האם את חוששת שאם יגלו מי את לא תהיי אהובה, האם את זקוקה לאישורים של הסביבה (כמו בשאלה שאת מציגה כאן) וכ"ו. לפעמים דווקא התובנות הללו, הן אלה שתורמות הכי הרבה לטיפול. כל עוד את מרגישה שהטיפול תורם לך, קחי את הזמן ואני בטוחה שבסופו של דבר גם הפתיחות והאמון יגיעו. המון בהצלחה

היי דפי, ק' כתבה כל כך יפה, ולא השאירה לי הרבה מקום לחדש. אוכל רק להוסיף, שתחושת זרות לאחר זמן כה רב יכולה להיות קשורה למשהו עמוק יותר, הקשור בהתנסויות קודמות שלך עם דמויות סמכות גבריות, משהו שמפריע לך לתת אמון ולהתמסר ללא חשש. היכולת לסמוך ולהיעזר בהדרגה - גם אם מדובר בתהליך ממושך ואיטי - חשובה ורבת ערך, לפחות ככל הנוגע ליחסך לגברים. בברכה ליאת