שאלה דחופה

שלום אני מעוניינת לדעת מה גורם לאנשים שמצבם קשה לסרב לקבל עזרה, שוב ושוב.. וכן.. ראיתי היום מישהו בהתקף פסיכוטי (ככה זה היה נראה), הוא דיבר בלי הפסק, לאוויר, לאנשים שעברו, ספר ללא הפסק שטרות שהיו בידו, מעט שטרות אך הוא דיבר על כך שהוא מאוד עשיר ושיש לו המון כסף, למרות שהוא רק מכונאי.. ועוד דברים לא הגיוניים על רבין, שאהב מכונאים...כולם התייחסו אליו כמו למשוגע והתעלמו והרגשתי המון כאב וחמלה כלפיו. אני יודעת שהוא "יתעורר" מתוך ההתקף וירגיש נורא. חשבתי אולי לדבר איתו ולקחת אותו למיון או פסיכאטר, לומר לו שיבוא איתי שאני צריכה עזרה ממכונאי מנוסה כמותו ולקחת אותו למיון. או לדבר איתו ישירות ולומר לו שהוא בהתקף... (שכן אם זו לא פעם ראשונה, אולי יבין ויאמין). בסוף, כמו כולם, גם אני הלכתי ולא עזרתי לו. (אני מרגישה נורא אם זה). האם כדאי לחזור ולבדוק מה מצבו, האם הייתי צריכה להתקשר למישהו? אולי לנסות להשיג מספר של בן משפחה קרוב שיבוא להשגיח עליו? מה לעשות? תודה

הדאגה שלך נגע לליבי.לי לא נישמע שהוא היה בסכנה.הדאגה שלך שהוא יתעוערר וירגיש רע.אני לא חושבת.זה רק לנו קורה אחרי שאנו עושים משהו שמאוד לא מוצא חן בעינינו.ניראה לי שאנשים בכזה מצב לא מתעוררים עד הסוף.יכול להיות שהוא מקבל תרופות אנטי פסיכוטיות ובילדיהם היה עוד יותר גרוע,לכי תדעי.לדעתי לא היתה לך שום ברירה אחרת אלא להמשיך ללכת.אילו הוא היה שכן שלך עוד הית יכולה להתקשר לרווחה שיבדקו האם הוא מטופל,שישלחו אליו עו"ס"ית.אני לא מאמינה שהיה שומע אותך כי נישמע שהוא לא היה במציאות והיה בטוח שהוא בסדר(!) כמוך צר לי מאוד שזה קורה בעולמינו,היתי כה שמחה אם כולם היו בריאים.

שלום לך ש. יקרה, העולם שלנו יפה, עשיר, מרתק ומפתיע. לצערנו, גם כאב, חולי ואסון הם חלק מאותה תערובת קסומה, העושה את סביבתנו מגוונת ומלאת עניין. אנשים טובים ומלאי חמלה מרגישים לעיתים קרובות שהיו רוצים לתקן את העולם, להציל את כל הנזקקים, להאכיל את כל הרעבים, ולאסוף אל חיקם את כל חסרי הבית. כנראה שזה לא אפשרי, ואין לנו אחריות על מה שאינו תחת שליטתנו. אני מציעה לך לא לייסר את עצמך יתר על המידה סביב אותו אדם שפגשת ברחוב. האחריות למצבו אינה שלך כלל וכלל. במקום זאת, תוכלי לתעל את כוונותייך הטובות לעזרה מסוג אחר, במסגרת התנדבותית או אחרת, בהתאם למשאבי הזמן והכוח שלרשותך. הרבה אנשים בוחרים לוותר על עזרה מבחוץ, מכל מיני טעמים. חלקם אינם מודעים למצבם, חלקם חיים בשלום עם מצבם, אחרים גאים מכדי לקבל עזרה, ואני בטוחה שיש עוד המון אפשרויות אחרות. לא נותר לנו אלא לקוות שהאנשים היקרים לנו יוכלו להיות עבורנו משענת ביום סגריר, ולהיעזר בנו בעצמם בשעת משבר. שלא נדע ליאת

ליאת יקרה, ראשית תודה על תשובתך. קשה לי להתמודד עם סבל של אחרים, זה כואב לי יותר מכל דבר. אני מתנדבת באירגונים של בעלי חיים. לא יכולה להתמודד עם רגשות של אחרים, אני מרגישה מוצפת מידי. כואב מידי. התחלתי ללמוד פסיכולוגיה בשאיפה ללמוד תואר שני. הלכתי לטיפול במטרה לגבש יותר את העצמי שלי ולהיות מסוגלת להתמודד ולהכיל אחרים, בלי שזה ימחק אותי באופן טוטאלי, אך זה לא עזר. האם כדי לי לוותר על השאיפה הזאת? האם יש לי סיכויי לעבור את המבחנים - אישיות לא בשלה שכמותי? אנא כתבי את דעתך הכנה ולא רק ניסיון לעודד ולזרוע אופטימיות. תודה לך