עזרתכם !!

שלום, אני לא יודעת מה להגיד על מצבי כדי שתבינו אותי(בת 24)יש כל כך דברים שמטרידים אותי ולא נותנים לי מנוחה או שקט נפשי,אם זה ביחסים עם אמא שלי(יש לי הורים גרושים)אם זה עם עצמי שנתתי למצב הכללי בבית לשלוט בי,ובמעשיי.(דאגתי לפרנסת בית מגיל צעיר ושכחתי את עצמי) אני חושבת שנעשה לי רע לאורך כל השנים שוויתרתי על דברים מסויימים שהייתי רוצה שיקרו לי. אני צריכה מגע אנושי ,הקשבה,הערכה אכפתיות פרגון,מישהו להישען עליו בשעת מאבק ,בשעת עצב,איך אפשר עוד לסבול ,מאיפה עוד לאזור כוחות ,לא מצליחה להתקרב לבחורים להיות בקשר,לא מצליחה להתגבר על משהו שאמא שלי נתנה לי להבין דברים בצורה לקוייה(לגבי גברים) ,בצורה לא נכונה,והיא טעתה בגדול,ועשתה לי רע מאד,כל דבר שאני עומדת לעשות אני רואה אותה מולי,מדמיינת אותה מאיימת עליי,עושה לה חשבון בכל מחשבה בתוכי בכל מעשה תמיד מרגישה פחד ממנה,למרות שבתוכי אני חושבת שיכולתי להיות רעה אליה,והנה המצפון שלי עומד מולי ועוצר אותי,למה שאני אעשה לה עוד רע ,הרי הקרובים אליה התרחקו ממנה,ואם אני גם אתרחק ואעבור לגור לבד בחופשיות אז אני לא אחייה בשקט,היא נותנת לי להרגיש אשמה ענקית,ומאד קשה לי,יש אווירה של לחץ מתמיד בבית ,אווירה כל כך לא מוצאת בעיניי,והרבה דברים שאני לא מסכימה עליהם,היא לא עוזרת לעצמה ,לא משתפת פעולה איתנו,מסרבת כל עצה טובה מהילדים שלה,אין לי עוד כוחות,אני במצב של ייאוש, הייתי מאד רוצה ללכת לטיפול שיעזור לי לעבור את כל זה,אבל בינתיים מה אתם מייעצים לי?.

ללכת לפסיכולוגית

שלום למיואשת, ההחלטה לפנות לטיפול היא נבונה ורלוונטית מאד, שכן מוטלת עליך משימה נכבדת של השתחררות מלפיתה עזה (גם אם אוהבת) והרסנית, המפריעה לך לתפקד בזירות חייך המרכזיות. עזיבת בית ההורים היא תמיד צעד משמעותי הכרוך ברגשות מעורבים. כאשר אחד ההורים (או שניהם) נתפס כבודד, תלותי ונזקק, צעד זה נחווה כקשה אף יותר, או - כמו במקרה שלך - כמעט בלתי אפשרי. כמו כל מיני משוואות בעייתיות שלמדת בבית, גם המשוואה שעזיבת הבית פירושה 'לעשות רע לאמא' אינה מדוייקת. אנשים בגילך אמורים להתחיל לחשוב על עזיבת הבית ויציאה לחיים עצמאיים, גם אם צעד כזה כרוך בקושי או משבר אצל ההורה המתבגר. הנסיבות המשפחתיות הייחודיות שלכם, ואולי גם משהו באישיותה של אמא, הפכו את רגש האשמה לרגש עוצמתי ודומיננטי, המפעיל אתכם בשירות הצרכים ושיכוך החרדה שלה. במקום להתחיל לכעוס ולשפוט, הייתי מציעה לך להתמקד בעצמך, ולגייס את מירב הכוחות כדי לבנות לעצמך חיים כאדם בוגר. קשה לעשות זאת ללא עזרה, ולכן טוב שהחלטת לפנות לטיפול. נחזיק לך אצבעות מכאן, ונאחל לך דרך צלחה ליאת