לליאת

ליאת,איזו טיפשה אני שלא פניתי לעזרה לפני שנתיים.נאמר לי:"אני לאעזוב אותך"את במעברים לא פשוטים,אולי היגיע זמן לעשות תחנה ולדבר עם איש מקצוע...אחרי זה תוך שבועים התפרקתי.היא היתה איתי,בנתה את השקפות העולם שלי מחדש,קיבלה אותי תמיד,לימדה לא "לרדת על עצמי"...פשוט למדתי איתה הבדל בין בטוח ולא בטוח...ונילחמתי,נילחמתי על עצמי ועם עצמי כדי להיות "נורמלית יותר".היא היתה איתי וזה האיר לי את שדה המלחמה,ראיתי את האויבים טוב יותר...לכן לא מפתיע שהיתי קוברת את עצמי פצוע בלילות(סיפרתי לה,היא היתה בשוק).אך היתה לי בעיה:היא היתה עד למלחמתי...טוב שעבודתי הביאה המון פירות טובים גם.ויש לי בחיים אדם יקר.קרוב וסמכותי(על ההתחלה תפסת מי אני.מדהים)..הגיע זמן לחתום על הסקם שלום(חיוך)

שלום חני, לפעמים מאד מכאיב ומיותר להצטער על שגיאות עבר. מוטב לראות בהן שיעור חשוב, ולצמוח מתוכן אל מציאות חדשה. נעים לשמוע שאת מצליחה לשמוח ב'פירות הטובים' ובנקודות האור שבחייך. אני תמיד בעד הסכמי שלום :-) בהצלחה ליאת

ליאתוש,אני לא מצטערת.את לא יכולה לתאר לעצמך איזו עבודה ענקית עשיתי.אני בשוק פשוט,אני כישרונית,אילו פרויד לא היה כותב את התיאוריה שלו היתי כותבת אותה.אני יודעת לעשות ולהבין המון דברים,לא יודעת מאיפה."היא" היתה בטוחה שאפנה לעזרה ואני פתרתי את התלות לבד,נילחמתי על ביטחון וכאשר הוא הגיע והתיצב התבגרתי.אבל לעולם לעולם אני לא פותחת יותר דלת לתת מודע לבד,היתי יכולה להיות עכשיו פציאנטית של פסיכיאטר או אחת מהרשמה בחברה קדישה.על סף פיצול אישיות היתי.לפעמים עדיף להיות אדם מהשורה ולהיות מוגן יותר מהמחשבות של עצמו.אצלי הכל נקי,את מבינה,כאילו,ישר,אפילו את החלומות שלי אני ג'יק-ג'ק מבינה כי הם ברורים.לא לימדו אותי את זה אף פעם!ואני לא פסיכולוגית.מוזר.טוב שזה התפוצץ ולא היתי לבד.יקח לי זמן להכיל את השנתיים אחרונות.אל תחשבי,אני באמת-באמת בן אדם מאושר,יש לי נקודות חושך והמון-המון אור.