הי אורנה!

אני מקווה שהשיר ששלחתי לך מצא חן בעיינך.רק רוצה להגיד לך שהיה שווה אתמול לבכות(אם את קראת)התפוצץ הפחד שלי מקשר טיפולי שהמלצתם עליו.ניבהלתי שאני שוב אתגעגע למוות על ההר שדיברנו עליו כאן אתמול.החלטתי שאני לא צריכה לחפס אשלית ההכלה כאן.לא שאני צריכה לבקש סליחה שהבאתי את עצמי יותר מידי(רציתי לתמוך באחרים והכל התפוצץ).מי שיכול ורוצה-יכיל,מי שלא-לא כמו שזה קורה בחיים.אנליה שבועי הבנתי מה אני רוצה מהמטפלת שאני הולכת אליה שבוע הבא.שתעזור לי להבין מה בדיוק אני לא יכולה להכיל בעצמי ולהכיל.אני לא אמות בטיפול כי "היא" איתי על ההר שאני יעלה עליו בקשר הטיפולי.עשיתי עבודת פרך נישאר עוד טיפה,רק לסגור את הדברים,כך "היא" אמרה לי.ואני לא אגיע יותר למקום של פגעיות-התלהבות.שבת שלום.אני מקווה מקווה שלא נימעס לכם ממני.פשוט היו לי שבועים סוערים.

"הלא נעים" שאני מרגישה בבטן עכשיו אחרי ההתכתבות שלי אתמול זות הבעיה שלי.וזה לא נותן לי לגמור עם הזדקקות בההכלה וניחומים כאשר הכל מתפוצץ.

אז נכון, הייתי מגעילה אבל בכל זאת עזרתי במשהו.... רק אמרתי בצורה בוטה את מה שמציעים לך פה כולם כל הזמן בעדינות. ללכת לטיפול. אני מאחלת לך שתפיקי ממנו את המקסימום, שתסגרי את הקצוות, שתטפלי בתחושת ההצפה ובתחושות האחרות. אני מאוד אוהבת את השירים שלך בהצלחה!

הי חני, ושלום גם לעוברת אורח, קראתי בעניין את השיר, וגם את הדיון שהתפתח כאן לגבי תפיסת מקום בפורום. אני מסכימה שלכל אחד מאיתנו יש תקופות יותר סוערות ומכאיבות בחיים, ובתקופות האלה אנחנו זקוקים לאחרים (ולפעמים נשענים גם על אחרים ווירטואליים בפורום אינטרנט). לטווח קצר זה פתרון מצויין, אבל אין לי ספק שלטווח הארוך חשוב שיהיה לנו מקום משלנו, כמו המקום שאפשר לבנות בטיפול פסיכולוגי. אז המון הצלחה בטיפוס במעלה ההר, אורנה

"מקום שאפשר לבנות בטיפול..." אורנה,יקרה,מי כמוך יודע שאני לא מפחדת מהטיפול אלא מעצמי.לעניות דעתי כל קשר טיפולי הוא קשר ווירטואלי שבו אנו אוהבים או\ו לא את מה שהקשר הזה מעורר בנו.אהבה ו\או חברות זה מה שצריך להשקיע ולבנות.זה לא איך שאנחנו חווים את האחר ספונטני.קשר ריגשי וסמכות הם שני דברים מקסימים שאנו בנוים מהם.אך כאשר הם מתחברים זה מלחיץ אותי ללא קשר לשום תנאי מציאותי למרות למודעות העצמית שלי וכמעט ללא שליטה.(ועם זה שיש לי כאלה קשרים מקסימים בחיים)