לליאת

תודה על התגובה החמה.יש לי ברומטר על זה באוזניים.זה לא היה בטיפול.אני בקשר עם המרצה שלי מהמכללה שלמדתי בה.כתבתי לה מיכתב והקשר נוצר.סוער וכואב מצידי,קבוע ומקבל מצידה.איה ניסתה להפנות אותי לטיפול,קיבלתי את זה כנטישה וניחנקתי.היא עזבה את העיניין ואנו בקשר בעיקר טלפוני שנתיים.הינו אצלהם עם הילדים שלנו כמה פעמים בחגים ושבתות.כיף,כיף,כיף!על האתחלה ידעתי שלא היא סיבה לרגשות שלי ונתתי להכל לעלות,עיבדתי הכל כיועצת חינוכית ולא כילדה.יכולתי רק לכתוב על מה שקורה לי,לא דיברנו על זה אך ידעתי והרגשתי שהיא איתי.איבדתי שליטה.היתי ניחנקת מה"דם".כל כך התבייאשתי מעצמי כמו שפעם כשחברות שלי ראו בחוף את הסימנים על הגב שלי וצחקו.בחיי לא דיברתי על זה ולא יכולתי.לא יודעת למה אך כל כך אהבתי אותה ונילחמתי על להרגיש בטוח איתה.כל כך התביישתי מעצמי.היתי רדומה מהכאב וכך סיימתי תואר.ההרדמה עברה לפני שבוע . אך אני לא חושבת על זה כשזה לא מתאים לי.כאילו הביטחון שניבנה בינינו שומר עלי מהכאב.היא קיבלה אותי עם כל הקפיצות ממצב של חברות למצב של תינוקת,קיבלה בי הכל ובנתה אותי.אני תמיד צוחקת לה שהתחנכתי,כך הרגשתי.היתי כל כך שבורה שהיא בנתה אותי כמו ילדה,סמכתי עליה,איפשרתי לה.לא היה גבול ביני ובינה ,לא היה לי כח להתערב.קישקשנו המון על שטויות,על מה שקורה בחיים,על הילדים...היו לי מידי פעם בחילות מעייפות...ובנתיים האהבה שלי התבגרה כמו שאת תיארת את זה ואני התבגרתי.למדתי לשמור את החיזוקים שלה בליבי ולהוציא כשצריך.פשוט המנהלת שלי פגע בי(זה לא סוביקטיבי).צעקה עלי לפני כולם שאני חוצפנית כי שיתפתי אותה שקשה לי לעבוד במצב שהכל מישתנה כל הזמן,יש לי תינוקות בבית ויש שעות שאני לא יכולה להיות פנויה.זה שבר אותי ומורתי היתה עסוקה,דיברנו אך זה לא עזר.התאוששתי כאן בפורום(חודשיים כבר מאז שהיא לחצה עלי להתפתר והתפתרתי).נירגעתי אולי כי מצאתי עוד מקום בטוח,חם ומקבל.לא יודעת איך עשיתי את מה שתיארתי לכם,פשוט נילחמתי על יכולת לאהוב את האדם שכל כך יקר לי והיא עזרה לי.הקשר בינינו זה אור שגנוז בליבי...האור שהחזיר לי את העור למקומו...אני מרגישה שהבגד שלי כאילו דק מידי אחרי המשבר האחרון ואני זקוקה לנחומים,חיזוקים וחום.לכן אני רוצה שתהיה לי מטפלת שגם תשמור עלי זמן מה מהמשברים,שתהיה לי עוד תמיכה.ואולי יגיע זמן ללמוד לדבר בימקום להשבר עד רצון למות פעם בשנתיים.תודה לכולם.חני.

חני, אני מסכימה איתך מאד, על הצורך במטפלת משלך, שתוכל להעניק לך את כל תשומת הלב וה'שמירה' להם את כה זקוקה. זכרי שהפורום שלנו, חם ונעים ככל שיהיה, אינו יכול להוות תחליף לטיפול פנים אל פנים. בהצלחה ליאת

ליאת,עברתי גבול?אני לא משתמשת בפורום כתחליף לטיפול.היתי צריכה משהו לכאן ועכשיו.נירגעתי,זה עבר.עשיתי משהו שלא מקובל?האמת,כנירא רציתי רק לבדוק האם אני נורמלית לפי התגובות.מה עשיתי לא טוב?

חני, בהודעתי אלייך כאן, למעלה, התייחסתי לשלוש השורות האחרונות בפנייתך אלי. את דיברת על הצורך שלך בטיפול ושמירה. מצטערת אם חווית אותי כחסרת סבלנות או בוטה. לילה טוב ליאת

באמת לא חיפסתי כאן טיפול,אני יודעת,אני מכירה את עצמי.כל כך רציתי לתמוך באחרים כי לי אז לא היתה חברה שהיתה אומרת לי:"שטויות,ממה את מתבייאשת?זה קורה וזה עובר עם לעבוד עם זה".אולי לא היה לי לוקח חצי שנה להכיל את מה שעשיתי.מקבלת שגלשתי,זה קרה בעצמו.

חוויתי אותך באור דיברי האורחת.הכל בסדר יחסית.פשוט הרגישות שלי עולה לסי "כשיודעים".זה קרה בעצמו איכשהו גלשתי.אני חווה אותך כמו שזה היה לפני.(דרך הגב,אמרתי לך שקבעתי פגישה)כנראה לא הבנתי אותך.אני אסתדר.את יודעת שזות חני.