גיל התבגרות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום בתי בת 13 ילדה מאוד מופנמת ולא חברותית במיוחד.....סובלת מהפרעת קשב וריכוז....בעקרון היא מעדיפה טלויזיה ומחשב על פעילות כלשהי... אמא שלי טוענת שהיא זקוקה לפסיכולוג...ואני מתלבטת..... מה דעתך?
העובדה שבתך היא ילדה מופנמת ומעדיפה טלויזיה ומחשב על פני בילוי עם חברות, איננה סיבה מספקת לטיפול פסיכולוגי. אם היית מפרטת יותר בעניין מה שקורה איתה, האם אין לה צורך בחברות? האם טוב לה עם הלבד? האם מרגישה דחויה? אפשר היה לקבל יותר מושג כדי לענות לך.
שלום בהמשך לשאלת טיפול פסיכולוגי.....בתי נהנת להיות בבית נראה כאילו אין לה צורך במיוחד בחברות..ובכל זאת לפעמים יש לה טענות שהיא לא פופולרית ...היא ילדה רגישה ..היא נראת קצת שונה במראה חיצוני לא אוהבת להיות שונה...אביה אפרו אמריקאי...כמובן שלדעת כולם היא מדהימה ומיוחדת..אבל בעיניה היא לא.. אני מבינה שגיל ההתברות הוא ביתי כשלעצמו....אנחנו נותנים לה ים של אהבה וחיזוקים...אבל אני מודה שיש בליבי דאגה לשלומה הנפשי... תודה
נועה יקרה, אם היינו שולחים לטיפול כל נער שמעדיף מחשב וטלוויזיה על פני פעילות אחרת, כמעט כל שכבת המתבגרים הייתה על הספה. כשמדובר בילדים ומתבגרים, חשוב מאד לדעת מה רמת המצוקה הנתפסת, מהי רמת התפקוד האקדמית/חברתית, וכמובן איך נראה העולם הרגשי והבינאישי. ילדי ADHD הם אוכלוסייה פגיעה (קבוצת סיכון) בכל הנוגע לדימוי עצמי שלילי, קשיים חברתיים, וכמובן קשיים לימודיים העלולים לחבל בתחושת הכשירות הבסיסית. אם את חושבת שבתך סובלת מבעיות בתפיסה העצמית ובדימוי העצמי, ויש חשש לפגיעה במיומנויות החברתיות שלה, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג/ית. זה ודאי לא יזיק, אז מה יש להפסיד? ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
