שנאה כלפי המטפלת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי ליאת אני ממש מבולבלת מהתהליך הטיפולי שאני עוברת.. אני הייתי ממש "מאוהבת" במטפלת שלי ובבת אחת אני מאלה כעס ושנאה.. אני לא יודעת מה לעשות עם זה וכל כך מתגעגעת לאהבה הגדולה שהרגשתי כלפיה וחבל לי כל כך שהיא נעלמה. עכשיו אני כבר מרגישה לכודה, מעין רצון כזה לא לראות אותה אבל מצד שני לראות אותה מאד.. משהו ממש שלא ברור לי וגר בכפייפה אחת בתוכי. אני תוהה אם המשך הטיפול יהיה אפקטיבי עם כל השנאה שעלתה כלפיה..אני ממש מבולבלת ומאד עצובה, עד כדי כך שאנשים שמכירים אותי שואלים אותי ' מה קרה'.. משהו מוזר קורה לי ויחד עם אותה שנאה יש סוג של שלווה לא מוכרת...סוג של שקט וצורך למופנמות מהולה בעצב ענק..אני ממש מבולבלת ניבה
היי ניבה גם אני עברתי את זה. המטפל שלי עזר לי להבין אל מי באמת מופנית השנאה שלי....את הדמות הזאת הוא ייצג באתו הזמן בטיפול. כשהבנתי, חזרתי בהדרגה לאהוב אותו... אולי זה קורה גם לך?..... אגב, גם כשאני אוהבת אותו כל כך לא קל לי, אבל זה כבר סיפור אחר.... לא גן של שושנים הטיפול הפסיכולוגי, מה? סיוון
היי ניבה, לא אמרת כמה זמן את נמצאת בטיפול, אבל יתכן שהשינוי הקיצוני ברגשות כלפי המטפלת משקף מעבר לפאזה חדשה בטיפול, לתכנים חדשים ולעיסוק ברמה אחרת באירועי חייך. יתכן, כמו שרמזה סיוון, שיש בתחושות העוצמתיות משהו המשקף יחסים אחרים, עם דמויות משמעותיות אחרות בחייך, וככאלה, עליהן להיות מעובדות בדקדקנות בעבודה הטיפולית, ממש כמו במקרה של אהבה עזה. נראה שיש מקום לשתף את המטפלת בתמורות הללו, שכן יש להן ערך טיפולי רב. ערב נעים ליאת
היי ליאת, אני רואה שאנשים רבים כאן בפורום אוהבים ו"מתים" על המטפל שלהם. האם זה באמת אמור להיות כך? או שאם היחס שלי אל המטפל כמו היחס שלי אל רופא השיניים למשל, כלומר להגיע לטיפול על מנת שהאדם נמצא מולי יתן לי שירות מסוים (אם אפשר להגדיר את זה כך...) מקווה ששאלתי מובנת בשעה זו.. תודה
שלום לכולם, אני חשבתי שרק אצלי זה קרה. עכשיו אני מבינה שאני לא היחידה. במובן מסוים זאת הקלה. אני "ברחתי" מהטיפול שלי. הייתי בטיפול שנה ובחודשיים האחרונים הרגשתי שאני לא יכולה לסבול אותה יותר. אז עזבתי או יותר מדוייק ברחתי. אמרתי לה שאני אתקשר אליה כדי לקבוע את הפגישה הבאה. ופשוט לא התקשרתי. מאז עבר חודש ואין בינינו שום קשר. היא לא ניסתה ליצור איתי שום קשר. מוזר, לא? האמת היא שאני מרגישה טוב. הייתי בטוחה שאני שוב אפול לדיכאון. אבל אני מצליחה לתפקד מעל למצופה. ליאת, מה דעתך? לחזור ולבדוק מה היה שם? או להמשיך בחיי? נעמה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
