חוסר שמחת חיים

אני בת 25 אני עובדת חצי משרה ומרוויחה משכורת מגוחכת.עקב טראומה שעברתי בעבר(אונס קשה)לא הצלחתי לסיים 12 שנ"ל וכמובן שלא עשיתי את הבגרויות.אי לכך אף מקום עבודה "מכובד" לא מקבל אותי ואני נאלצת לעבוד בשכר רעב.אני נורא רוצה להשלים את הלימודים אבל אין לי כסף את המעט שאני מרוויחה אני צריכה כדי להתקיים.על תואר אקדמי אין אפילו מה לדבר כי יקח לי המון זמן להשלים בגרויות... נגזר עליי להיות בורה וטיפשה והכל בגלל האנס המנוול אם הוא לא היה אונס אותי הייתי מסיימת לימודים בהצלחה הייתי תלמידה מצטיינת... אני נורא מדוכאת מהמחשבה הזאת כמה שאני טיפשה אני רוצה להגיע למשהו בחיים לעזאזל ואני לא יכולה אין לי כסף ללמוד אינני מצליחה לחסוך,אין לי ממי לבקש עזרה כרגע.אני לא יכולה לשאת יותר את המחשבות האלה,לא יכולה ולא רוצה לחיות עם משכורת רעב וללא השכלה,כנראה שזה מה שאני שווה כנראה מגיע לי... אני מתביישת במצב הזה ופשוט אני לא יכולה יותר להסתכל לאנשים בעיניים ולהגיע למקומות עבודה ולהציג את עצמי כך:אני חן הנסיון התעסוקתי שלי הוא כזה וכזה ואין לי ת.בגרות הדימוי העצמי שלי מאוד נפגע הפסקתי לחפש עבודה אחרת כי מי יקח בחורה שהיא"בור ועם הארץ".......... אין לי כסף לטיפול אפילו.... במסגרת ציבורית יש תור המתנה ארוך.....אני מחכה כבר חודש ואני לא יכולה לחכות יותר.הדימוי העצמי שלי ברצפה אני מסתובבת עם האף עמוק באדמה ואין מי שיבין אותי.אני לא יכולה לחסוך ממשכורת של 2300 ש"ח שעליי לשלם שכ"ד ועוד...איך אפשר? השאלות שלי: 1.איך להתגבר על חוסר הבטחון(הייתי בעלת בטחון עצמי כרגע לא...כבר לא...) 2.האם אני צריכה להיות יותר סלחנית עם עצמי או שזה מגיע לי? 3.איזה סוג של טיפול אני צריכה אם בכלל? סליחה על אורך המכתב הרגשתי צורך לשפוך את הלב.

חן, שלום. דרך אחת היא להמשיך בחיים האלה ולא להיות מרוצה..... אבל לדעתי, אם את בחורה בריאה, את יכולה לעבוד באופן זמני בכל עבודה קשה שלא דורשת השכלה, אבל יכולה להכניס לך הרבה כסף. בכסף שתרוויחי תוכלי קודם כל לטפל בטראומה הנוראית שעברת, ואחר כך לממן לך לימודים, ולהתחיל להתקדם. רבות מחברותי ניקו בתים, משרדים, חילקו בלילה עיתונים, ועשו הכל כדי לממן לעצמן לימודים. היום הן מסתכלות לאחור ממרומי המשרות שלהן, מלאות סיפוק. בעיני, לשבת בעבודה שמכניסה משכורת רעב ולקטר זה ויתור. אני מאחלת לך הצלחה ענת

ברור שאת צריכה להיות סלחנית עם עצמך, זה לא מגיע לך ולא לאף אחד אחר. לדעתי את צריכה מטפל טוב)עם הכשרה טובה וניסיון) זה יותר חשוב מסוג הטיפול , מה גם שבדרך כלל היום יש שילוב של הגישות השונות. 2300 זה באמת לא מספיק לחיות את מציינת שזה מחצי משרה, מה עם חצי המשרה שנייה? אולי תעשי עבודות הקלדה לאנשים וכד'.. וכך תוכלי להשלים הכנסה , זה יכול להיות כסף לא רע.(אני עשיתי את זה בעבר גם כשהייתה לי הכנסה יחסית גבוהה כי זה משתלם) לגבי הבטחון העצמי כדאי לך לעבוד על זה(בטיפול) זה יכול לעזור לך בחיים גם כדי להתקדם לעבודה וכד' . אני לא יודעת איזה מקצוע את רוצה, ניתן ללמוד ללא בגרות באוניברסיטה הפתוחה(במידה ויש שם תחום שאת מעוניינת) ולשלב עבוד הביחד זה דורש משמעת עצמית גבוהה ולדעתי זה יותר קשה.. לאחר מכן בסיום התואר הסטודנטים יכולים להמשיך תואר שני באוניברסיטה רגילה. נכון זה קשה לא קל, אני חושבת שהדבר הכי קשה זה הצעד הראשון של השינוי ואחר כך למרות הרגעים הקשים אני משערת שהדברים יתחילו לזוז.

חן יקרה, האונס שעברת משפיע על חייך כמו סרטן-הוא מתפשט ושולח גרורות לכל תחום בחייך. אני מרגישה המון כאב וייאוש מדברייך ורוצה להגיד לך שוב ושוב שאת שווה, שאת לא אשמה אבל יודעת שלא משנה כמה אני אכתוב את זה, לא משנה אם אני אמלא הודעה שלמה רק בזה, זה לא יעזור מפני שיש לך המון דברים לא פתורים. שום אימרה של אף אחד מהפורום לא יוכלו להעביר את התחושות הקשות שלך. ניתן לתת לך עיצות רבות לגבי המשך דרכך אבל השאלה היא האם את באמת מוכנה להאבק על עצמך (ואת שווה את המאבק) והאם את מוכנה להחליט שזהו הרגע שבו את מפסיקה לתת לאנס כל כך הרבה כוח ומחזירה את המושכות שלך לידיים שלך. אני לא אומרת שזה קל, אבל אם את מוכנה לעשות כן מחכה לך דרך ארוכה ולא קלה אבל בסופה נמצא שכרה. דבר ראשון הייתי מייעצת לך לפנות לטיפול. היום ישנם טיפולים דרך קופת חולים שהעלות שלהם נמוכה מאוד ואני אומנם לא מתמצאת אבל יש גופים שונים שנותנים עזרה לנפגעות פגיעה מינית והייתי ממליצה לך להיעזר בשרותיהם. בקשר לשכר שאת מרוויחה- נשמע כאלו את פשוט פוחדת להגיע למקומות עבודה חדשים ולהתייצב מול אנשים זרים לראיונות, בנוסף לכך שאת לא מאמינה בעצמך ופוחדת ממה שאת משדרת ומאיך שאת נראית בעיניהם. זה דבר שעליו תוכלי לעבוד בטיפול, ובכל זאת אני בטוחה שברור לך שאת יכולה לעשות עבודות רבות שמשתלמות הרבה יותר טוב ממה שאת מרוויחה כרגע או בנוסף למה שאת מרוויחה. כמו שכתבו לפני את יכולה אפילו לנקות חדרי מדרגות ובתים (זה כסף מעולה ונקי ביד) אני עשיתי את זה בתקופה שלמדתי. בנוגע להשלמת הלימודים- היום יש מכינות באוניברסיטאות ומכללות שדרכן תוכלי לעשות כן, וללמוד שם דרך מילגות שונות. הכי חשוב חן, י ש ת ק ו ו ה ! ! ! ! אילו רק יכלתי לתת לך דוגמאות של אנשים שהיו בחור עמוק כל כך ואיבדו תקווה ויצאו משם וחיים היום חיים מלאים ומספקים (כולל סיפורים של נשים שעברו אונסים במהלך שנים).

חן יקרה, התגובות הנבונות שקיבלת כאן משלבות הרבה אמפתיה למצוקה ולסבל שאת נושאת זמן כה רב, יחד עם עידוד ודרבון לקום ולפעול לשינוי. אלה שתי התחושות העיקריות שהתעוררו גם אצלי כשקראתי את דברייך. כמו שכבר נאמר כאן, אנשים פועלים לפעמים כנגד כל הסיכויים, ונחושים לנצח גם נסיבות חיים אומללות ביותר. הצלחתם מעידה על כך שזה אפשרי. הרעיון של האוניברסיטה הפתוחה נראה כה פשוט וכה הגיוני, ותודה לרחל על שהזכירה אותו. זוהי מסגרת נפלאה, רצינית ומעמיקה, שיצא לי להכיר מקרוב, ואני ממליצה לך מכל הלב לבחון אותה ברצינות. אשר לטיפול פסיכולוגי, אני רוצה להזכיר שוב את קיומם של גופי סיוע המיועדים לנפגעי/ות תקיפה מינית, העושים מלאכתם נאמנה, ומאפשרים טיפול טוב ללא תשלום או בתשלום סמלי. ראי כאן- http://www.macom.org.il/rapehelp.asp אני שמחה שיכולנו להיות אוזן קשבת עבורך, ומקווה שתמצאי את הכוח לפעול למען עצמך. נשמח לשמוע מה שלומך ליאת

שלום ליאת, תודה על תשובתך.עודדת אותי המון. אני יודעת שאני חייבת להתרומם ולהפסיק לקטר כיוון שלקטר זה הכי קל וזה לא פותר שום דבר.לא הסברתי ,כנראה ,את עצמי נכון הבעיה היא יותר בדימוי העצמי הנמוך שלי שזה מה שתוקע אותי אין לי מספיק מוטיבציה כי אני בטוחה שאכשל וזה גם מה שאני משדרת כלפי חוץ ובראיון עבודה רואים עליי שאני חסרת בטחון ואני לא משדרת מספיק מוטיבציה לקבל את התפקיד.אם הייתי מראיינת את עצמי גם לא הייתי מקבלת אותי.זאת בעצם הבעיה העיקרית,חוסר הבטחון,בגלל זה אולי קשה לי לעשות צעד קדימה ואני נשארת תקועה במקום.מה גם שיש לי בעיה כלכלית וזה מעיק עלי וגורם לי למצב רוח רע ולדכדוך ושוב הולכת לראיון עבודה בחוסר חשק והרגשה שאני כשלון מה שבאמת קורה בסוף. איך אני יכולה לשנות את החשיבה השלילית שהורסת אותי?