שאלה לגבי גננת

ביתי בת שנה וחצי, החלה בספטמבר ללכת לגן. אני מאד מרוצה מהגן. ביתי הולכת בשמחה ונראית במצב רוח טוב כשהיא שם. היא גם מאד התפתחה מאז שהיא שם וככלל נראית ילדה בעלת ביטחון עצמי וילדה שחשה אהובה. ובכל זאת... יש לי תחושה לא מוכחת שהגננת איננה מחבבת אותי, ואני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה שזה משפיע (או מושפע) גם על יחסה לביתי. זה נובע בעיקר מהעובדה שאני מרגישה שקשה לי לנהל שיחה קלילה עם הגננת, היא תמיד מאד אדיבה אך נראית כמאד לא מעוניינת בשיחה. היא עונה רק על מה שאני שואלת אותה באופן ישיר ואף פעם לא תורמת מידע או סתם אמירה על הבת שלי מרצונה. אני מרגישה גם קרירות מסויימת. אני בהחלט משתדלת להיות נחמדה לגננת ואני גם באמת מעריכה אותה כך שזה לא מזויף, אבל התחושה הזאת לא עוזבת אותי ואני חוששת שהבת שלי גם היא מקבלת תחושה של פחות רצויה. האם יש באפשרותי לעשות משהו כדי שהנושא יטריד אותי פחות? (ונא לא לייעץ לי לדבר עם הגננת, אני עושה זאת כל יום וניסיתי הרבה אסטרטגיות ותמיד שוררת תחושת ריחוק ואי נגישות מצידה).

יעל שלום, כמו בכל מערכת יחסים בחיים צריך לנסות ולבדוק מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. נראה לי שמה שחשוב זה עד כמה הגננת מצליחה להיות גננת טובה לבתך ועד כמה בתך מרוצה מהגן. היות ונראה שהתשובה על כך חיובית , הייתי ממליץ לך להסתפק בזה. ישנן סיבות אפשריות רבות לאי נחמדותה: יתכן שהיא מעדיפה להיות נחמדה לילדים ולא למבוגרים. יתכן שאת שואלת אותה שאלות קטנות ומעצבנות או סתם יותר מידי שאלות. יתכן שהיא בסוף יום העבודה ורוצה קצת שקט לעצמה. יתכן שהיא לחוצה מההורים שבאים אליה בטענות. ועוד ועוד... אז עצתי היא: תניחי לזה. תהיי עניינית איתה ותראי לאן זה מוביל. עצה נוספת: מחברת קשר, שמבטלת את הצורך בקשר יומיומי עם הגננת. ועצה אחרונה: לא פשוט למצוא היום גן טוב לילדים שהילדים מרוצים בו. יתכן שמצאת גן כזה... בברכה, גדעון