יחסים זוגיים פלוס ילדה

מאז שנולדה הבת שלי לפני שנתיים אני מרגישה שהיחס שלי לבעלי מאד השתנה. אני כמעט ולא מחפשת ממנו קרבה גופנית. לא חיבוק ולא נשיקה. על יחסי מין כמעט ואין על מה לדבר. (אבל גם אין לי שום חשק מיני). אני אפילו מרגישה רתיעה קלה כאשר הוא מנסה להתקרב אלי, אפילו אם זה לחיבוק. פתאום המגע שלו נהיה לי זר ולא רצוי. חוץ מזה הכל נראה בסדר. אנחנו עדיין מאד קרובים (כבר שתים עשרה שנה ביחד). הוא החבר הכי טוב שלי ואם אנחנו רבים על משהו, זה על למה הוא לא נמצא יותר בבית. ככלל אנו כמעט לא מבלים רק שנינו. תמיד כשאנו יחד אזי גם ביתי איתנו. אני רוצה את שניהם איתי. בסופי שבוע אנו יחד תמיד. אפילו כשהוא מציע שיקח קצת את הילדה ויתן לי לנוח אני לא מעוניינת. רק לאחרונה אני מסוגלת בכלל ללכת לישון בצהריים כששניהם ערים. קודם ממש היתה לי תחושה שאני "מפסידה" משהו כשאני לא איתם. גם עם כל אחד מהם בנפרד זה נכון. אני רצה הביתה מהעבודה כדי לא להפסיד זמן עם ביתי ובערב אני רוצה להיות ליד בעלי וקשה לי אפילו שהוא הולך לעבוד בחדר אחר במחשב. כשאני כותבת את זה אני נשמעת לעצמי נורא תלותית אבל האמת היא שאני לא מרגישה ככה בכלל. אני פשוט לא מעוניינת להיות בנפרד מהמשפחה שלי. אצל חברות שלי זה אחרת. הן עושות כמה שיותר חלוקות זמנים עם הבעלים שלהם כדי שכל אחד יקבל זמן חופשי לעצמו. אני בקושי רואה את בעלי ביומיום. הוא חוזר מאד מאוחר ואני הולכת לישון מאד מוקדם וכל רגע שיכולנו להיות יחד ולא היינו נראה לי בזבוז. הייתי רוצה גם זמן לעצמי, אבל אני יותר רוצה זמן ביחד ומזה אני מרגישה שיותר חסר לי. (זה כמו להיות נורא עייף ולקבל הזמנה למסיבה, אתה אמנם נורא רוצה לישון אבל חושש שתפסיד יותר אם לא תלך למסיבה, ומקסימום תהיה יותר עייף מחר) ולמרות כל זה מאד מפריע לי העניין של הרתיעה מקרבה גופנית. כאילו הוא הפך להיות האבא של הילדה שלי במקום בן הזוג שלי. והוא לא יכול להיות גם וגם.

נעמה שלום, את מתארת במפורט ובמדוייק את הבעיה וגם את ההסבר לבעיה: "כאילו הוא הפך להיות האבא של הילדה שלי במקום בן הזוג שלי. והוא לא יכול להיות גם וגם. ". האם זה מפריע לך ולכם? מפריע באמת, רגשית ולא רק רעיונית? אם כן, זה הזמן לפנות ליעוץ. אין סיבה שבעלך לא יהיה גם בן זוגך וגם אבי בתך. במידה וזה מפריע לך עלייך לנסות ולהבין טוב יותר מה קורה איתך וביניכם. בברכה, גדעון