מה אתם יודעים על הפסיכולוג שלכם?

שלום ליאת (עדיין יום רביעי, איזה כיף....) וחברי הפורום. אני משתדלת לא לדעת הרבה על חייה הפרטיים של הפסיכולוגית שלי. אני יודעת שהיא לא חברה שלי, ושאני לא אמורה לדעת עליה יותר מדי. הייתי בטיפול קודם בו המטפלת סיפרה על עצמה (הרבה) יותר מדי, וזה פגם בטיפול. הפעם אני שומרת על כך מכל משמר, ולמזלי יש לי גם פסיכולוגית שלא חושפת כמעט דבר על עצמה. ובכל זאת, לפעמים ממש מעניין אותי לדעת על חייה מחוץ לחדר הטיפולים... סקרנות טבעית, אני יודעת... אבל גם מעבר לזה. למשל: אם יש לי קושי עם אחד מילדי, חשוב לי לדעת שהיא אמא ויכולה להבין.....ואני לא יודעת אם היא אמא....או אם יש לי קושי בקשר עם בעלי, והיא רוקה מזדקנת שלא מצאה בעל.... אגב, אני כן יודעת שהיא נשואה עם ילדים.... זאת היתה רק דוגמא. איפה עובר הגבול, מה מותר לשאול ולדעת? אולי אני מגזימה קצת לצד השני? אין לי בעייה לפתוח את זה איתה. מעניין לשמוע מה קורה אצל האחרים ומה את חושבת ליאת. תודה ולילה טוב תמי

תמי יקרה, נדמה לי שהנושא הזה עלה כאן בעבר בוריאציות שונות. האם ועד כמה צריך המטפל לחשוף מחייו בזמן הטיפול. תיאוריות שונות גזרו מסורות טיפול שונות. בקוטב אחד נמצאת הפסיכואנליזה הקלאסית, הקוראת לפסיכולוג להישאר עלום לגמרי, ובכך לאפשר למטופל ליצור עבור עצמו את המטפל הנכון לו (תרצי - היא תהיה רווקה זקנה, תרצי - היא תהיה אם השנה). ברוח זו, מטפל החושף פרטים מחייו מחבל ברעיון ה'לוח החלק', וחוטא לתהליך. בקוטב האחר, אפשר למצוא גישות (התייחסותיות או אינטרסובייקטיביות) הרואות בטיפול מערכת של יחסי גומלין בין שני סובייקטים בעלי צרכים, המביאים - כל אחד - את חותמו האישי לתוך התהליך הטיפולי, ויוצרים חוויה ייחודית משותפת. הפסיכולוגית שלך נוטה ככל הנראה לקוטב הראשון, ואת מעידה שזה נכון לך יותר מהמטפלת הקודמת שעבדה ברוח האחרת. לכל גישה יש יתרונות טיפוליים, וכל מטפל מאמץ את הגישה המתאימה לו. אני, אישית, מוצאת את עצמי משתנה לא פעם בהתאם למה שאני מבינה כצורך של המטופל. בכל מקרה, אם אני מביאה פרטים מחיי או מניסיוני, אני משתדלת לעשות זאת עם רציונל טיפולי כלשהו. אני מניחה שפה ושם גם טעיתי, לכאן או לכאן. באמת מעניין יהיה לשמוע גם אנשים נוספים. ובינתיים לילה טוב ליאת

אני דווקא נורא מושכת את המטפלת שלי לכיוון הזה של לדעת עליה כמה שיותר. אולי מסקרנות, אבל לדעתי זה יותר מהכיוון הזה של לדעת שהיא גם בן אדם...וככל שהיא יותר "אנושית" ככה קל לי יותר להפתח אליה, והכימיה טובה יותר... אגב היא מודה שבעניין הזה אני מצליחה להפיל אותה. והיא כן מנדבת אינפורמציה....לדוגמא, שתינו אמהות לילדים פחות או יותר באותם גילאים, ונחמד לחלוק חוויות מהתחום הזה. אבל יש לה גם גבולות ברורים מאד. והיא יודעת להתעקש עליהם.