גיל ההתבגרות - המשך

ליאת שלום רב , קודם כל תודה רבה לך על התשובה החכמה והמעניינת . אני מודה לך על החיזוק , ומצאתי מענה מעניין לשאלותי .אם הבנתי נכון , כאשר היא מגלה סימני זלזול וחוצפה - עלי לא להעניש אותה , אלא לומר לה "את מדברת לא יפה , ולכן א נ י לא רוצה לשמח אותך , או להיות במחיצתך , ולכן בשלב זה אני מונעת ממך את הדברים, לא הולכת אתך לקניות וכו' עד שתתנהגי בנימוס " ? ועוד ענין , שאותו שכחתי לציין : כאשר היא מתחצפת ואני לא רוצה להסיע אותה , היא פונה לאביה - בעלי , והוא כן מסיע אותה , האם זה נכון לנהוג כך ? האם אנחנו לא מפספסים את הענין בכך שמה שהיא לא מקבלת ממני - היא משיגה אצלו ? כי אליו היא מתחצפת פחות - ומטבע הדברים , רוב שעות היום היא במחיצתי , ואילו בעלי חוזר הביתה לפנות ערב וכל עול העימות נופל עלי . תודה שוב

היי דינה אין צורך לדקלם בדיוק את הנוסח, אך כדאי להדגיש את רעיון הסימטריה: כשאת מתנהגת אלי בזלזול לא נעים לי להיות במחיצתך. (לא כדאי לומר: לא בא לי לשמח אותך). המסר צריך להיות שאת מתה לשמח אותה, אבל זה צריך להיות באווירה חברית ונעימה. כשהיא מתנהגת כלפייך בזלזול היא מפסידה רגעים נעימים איתך. היא תצטרך להחליט אם היא רוצה לוותר על זה. בשאלת החזית ההורית התשובה שלי אינה חד משמעית במקרה של מתבגרים. אסביר: ככלל, אין ספק שתמיד עדיף שהגישה החינוכית של ההורים תהיה אחת, ושהם יפעלו במשותף להקניית ערכים, הרגלי התנהגות וכו'. לא רצוי שיהיה פיצול בין ה"הורה הטוב" וה"הורה הרע". יחד עם זאת, בגלל הרגישות הגבוהה של גיל ההתבגרות, ובגלל הנטייה שלהם לחוש שלא מבינים אותם, שלא אוהבים אותם, שלא מתחשבים בהם, וכו', ובגלל הנטיות ה'דכאוניות' לפעמים, הייתי ממליצה שגם בשעה של ריב נוראי, יהיה הורה אחד יותר 'זמין'. אני תמיד מעדיפה שילד יחוש שיש לו פתח, סולם לרדת מהעץ, קרן אור. לפעמים, ההורה האחר מייצג את הקול הנוסף בתוכנו, שרוצה לחבק בכל הכוח את המתבגר שלנו, גם אם הוא מתנהג כמפלצת חסרת רחמים.מבחינה זו, כל משפחה צריכה למצוא לעצמה את הבאלאנס הנכון. מקווה שקצת עזרתי. ליאת

ליאת שלום, לא עזרת לי קצת , אלא עזרת לי הרבה . אני מאוד מודה לך על כל שהארת את עיני בתשובותיך המעניינות . שמחתי מאוד לקבל את עצותיך ,ומצאתי בהן הרבה הגיון . נראה לי כי אוכל גם ליישם אותן . אני מודה לך שוב .