לאנונימית

ראשית אני רוצה להודות לך על המילים החמות, על העידוד והתמיכה. אתמול היתי בביקור פתוח אצל בעלי ב "ניצן" עם הבן שלנו עידן. אחרי המפגש הזה לא ישנתי בלילה. נתנו לנו רק חצי שעה, הוא החזיק את התינוק ולא יכל להגיד מילה, אני רק ניסיתי להתאפק כי הדמעות הגיעו לי עד הגרון, לא רציתי שיראה אותי בוכה כי זה לא יעשה לו טוב. כל המערכת הזאת היא אכזרית ביותר, זו פשוט התעללות בבני אדם. אחרי המפגש הקצר הזה לא יכולתי להרגע ולשכוח את המבט של בעלי על הבן שלו שהיום כבר בן חודשיים והוא מחזיק אותו בפעם הראשונה! לא יכולה לשכוח את המקום המגעיל הזה שלשם נאלצתי להביא את בני הפעוט שהוא נקי מכל הרוע הזה! אני יודעת שאת מבינה את הרגשןת שלי בגלל זה אני מספרת לך את זה היתי חייבת לספר את זה למישהו שיבין אותי. מקווה שתביני אותי. מחכה לתשובה רינה.

רינה יקרה, קצת עצוב לי לראות את הפנייה שלך, ככה מיותמת, ולכן, עד שאנונימית תגיב לך, אני רוצה לעודד אותך, ולחזק אותך בצעדייך הראשונים כאמא לעידן. אני יודעת כמה קשה לגדל תינוק בחודשי חייו הראשונים, ובטח בנסיבות העצובות שלכם. נסי לתעד ככל יכולתך את התפתחותו, גם למען בעלך, וגם כדי שבעתיד, עידן יידע שאבא היה שותף מרחוק לכל הרגעים המרגשים של ראשית ימיו. זכרי שתקופות קשות, גם אם נדמות כנצח, מסתיימות בסופו של דבר, והחיים חוזרים למסלולם. שמרי על כוחות הגוף והנפש, ודעי ללקט רגעים מיוחדים של שמחה גם במציאות המורכבת הזו. אנחנו, בכל מקרה, כאן בשבילך. ליאת