בת 16 בבעיות

שלום רב בתי בת 16, אשר נמצאת בעיצומו של משבר גיל ההתבגרות על כל הבטיו הקשים טוענת כי אני , אמה , אמרתי באיזה שהיא הזדמנות כי היא חושקת באביה - בעלי . למותר לציין כי לא אמרתי דבר שכזה , ואני אף לא חושבת בכיוון . מאז ועד היום ( כשבועיים) , היא מאוד מאוד כועסת , מתייחסת אלי באופן קיצוני וכועס , ואינני יודעת איך לטפל בבעיה ולהתייחס לדבר הזה . היא אף ספרה זאת לחברותיה , שמוכנות כמובן לשמוע ולהאזין לספור הזה ( דבר שמיותר לדעתי - ויכול להזיק לה ) והן מצידן אמרו לה כי לדעתן אני לא נורמאלית . האם יש לך איזה שהיא עצה למצב הזה ?

לילך יקרה, חוסר האונים שלך, מול מתבגרת 'בועטת', מוכר כמעט לכל הורה של ילד בגיל העשרה. בגיל זה, גיל המרד, העימותים מתגברים מאד בעוצמה ובתדירות. אולי ינחם אותך לדעת, שמרד זה, נורא ככל שיהיה, מאפשר למתבגר המבולבל לגבש זהות יציבה ונפרדת מזו של הוריו. נושא המיניות הוא מרכזי ורגיש בגיל זה, וכמו שקורה לנו לפעמים מול נושאים רגישים מאד, השיפוט שלנו נפגם. יתכן שאמירה תמימה שלך, עוררה חרדה כה רבה אצל בתך, עד כדי יציאה מפרופורציה. יתכן שהיא משליכה עליך מחשבות ותכנים שאינה יכולה לשאת בתוכה. כך או כך, מישהו חייב להישאר שפוי ורגוע במצב כזה, ונראה שהמשימה הזו מוטלת עליך. זכרי שעבור רבים מבני נוער, כולנו - המבוגרים - לא כל כך נורמליים (או לפחות מעוררי רחמים, שאבד עליהם הכלח...) נסי לעבור מהר ככל האפשר לסדר יום, ולקבל ברוח טובה את העלבונות הזמניים הללו. ההיסטוריה מלמדת שבסוף זה עובר :-) החזיקי מעמד ליאת