התחלת קשר-המשך דחוף!!!

שלום רב, לפני כחודש שיתפתי אתכם בהתלבטות שלי לגבי קשר שהתחלתי. אתזכר בקצרה במה מדובר, הכרתי בחור בן 34 שמעולם לא היה בקשר זוגי, בחור משכיל בעל תואר שני, עבר רק לפני מספר חודשים לגור לבד, אין לו חברים (מבחירה לטענתו, לא ממש הסביר זאת ) ובנוסף לכל אין לו רכב.... אני לעומתו, מאוד עצמאית, דומיננטית, אסרטיבית שצריך, היו לי מערכות יחסים, יש לי חברים ( כמובן, זה אמור להיות ברור, לא? ) מתגוררת לבד ויש לי רכב. הכרנו דרך אתר הכרויות ( בד"כ אני אנטי, נראה לי שכולם לא רציניים שם וקצת " שרוטים" ) הפגישה הראשונה הייתה נחמדה, לפגישה השניה כבר לא רציתי ללכת, לבסוף הלכתי ורציתי כבר לחזור הביתה....( בדרך חזרה הביתה לא הפסקתי לבכות, בכי קורע לב כאילו איבדתי מישהו מאוד יקר, הבכי נמשך כשעה ואף יותר ) לאחר הפגישה השניה החלטתי שזה לא זה וגם נתתי לו להבין זאת, הוא אכן הבין ולא התקשר, חלפו ארבעה ימים ואני התקשרתי אליו ( אין לי תשובה לזה ) הוא מאוד שמח והתלהב. אז אתם שואלים איפה הבעיה? זהו שאני לא יודעת בדיוק להצביע איפה ולמה , אבל יש כאן בעיה מסויימת. הבחור התאהב בי ממבט ראשון, הוא לא מפסיק להחמיא לי, מתקשר אליי כל יום, שולח SMS וכו' ( אני מוכרחה לציין שלמרות הכל הוא לא חונק ולא אובססיבי ) לפני שבוע שכבנו לראשונה, לא ממש התכוונתי שזה יקרה, אני עדיין לא מרגישה אליו כלום. בזמן ששכבו היה שלב שהבחור נישק אותי כמו איזה משהי קדושה, כמו שמנשקים מזוזה ופלט מפיו "... אני אוהב אותך..." לא ייחסתי לזה חשיבות וכך עברנו הלאה. השבוע הוא היה אצלי לראשונה, התחרטתי שהזמנתי אותו אבל לא הייתה דרך חזרה. ישבנו אני בספה אחת והוא בשניה, ככה ישבנו 3.5 שעות בלי לגעת אחד בשני ( אני הייתי מאוד סגורה, הייתי אנטי וגם שידרתי זאת ). בשלב מסויים רציתי שיילך כבר וברגע שהוא הלך שוב התחלתי לבכות.... אני מאוד מבולבלת, לא יודעת להבחין אם יש מקום להמשכיות או שפשוט צריך לחתוך. אני יודעת שהבחור מאוהב ולכן אוליי הוא " קצת" מתלהב. הוא מחכה תמיד לאישור ממני, לא עושה דברים בניגוד לרצוני, נותן את הספייס המגיע. הפסיכולוגית שלי אומרת שאני צריכה להיפרד ממנו רק אחרי שאכיר אותו ולא לפני שאני מכירה אותו. היא גם אומרת שאם לא אפרד ממנו רק אחרי שהכרתי אותו, מעולם לא אצליח ליצור קשר וזה בעצם מה שמפחיד אותי. היא אומרת שאני בחרדה ומבולבלת ולכן אני לא יודעת להבחין אם הבחור מתאים או לא. ביום שהוא היה אצלי ובכיתי לאחר שהוא הלך, כעסתי על הפסיכולוגית שלי ועל זה שהיא " מפחידה" אותי שאם לא אמשיך בקשר עד שאכיר אותו, לא אכנס לקשר לעולם... היום אנחנו אמורים לצאת, אני צריכה לאסוף אותו ואני מרגישה שאני אוספת את הילד שלי ולא בא לי בכלל להיפגש איתו. מה עושים??? הפסיכולוגית שלי בחו"ל ואני פוחדת להיפרד ממנו עד לפגישה איתה. אשמח לחוות דעת נוספת וסליחה מראש על ההשתפכות הארוכה... ליעד.

ליעד שלום, לי נשמע שכבר יש לך את התשובה בכל מה שאמרת, עושה רושם שאת מאד רוצה להיות בקשר זוגי, הפסיכולוגית שלך צודקת שצריך לתת לאנשים צ'אנסים אבל צריך גם ללמוד להקשיב לתחושות הבטן שלך, ולרגשות שלך שאת מתארת איך הרגשת כשהוא הגיע אל ביתך, ואיך את מרגישה כשאת אוספת אותו לפגישות וכו, נראה לי שאת בעצם מחפשת מין אישור להיפרד ממנו, האמת נראה לי שכן נתת לו צ'אנס, וגם מאד יכול להיות שזה פשוט לא הבחור, גם אם הוא מאד נחמד משכיל ורציני, בהצלחה בהחלטתך אתי

שלום ליעד, אני זוכרת את פנייתך הקודמת, ואת התחושה בפורום שיש מספיק סיבות טובות לתת לבחור צ'אנס. נשמע שהבחור ממשיך לעורר בך תחושות מורכבות, מהרגשת ספק ודחייה ועד כאב עז כשהוא הולך. את הרגשות האלה חשוב להמשיך לברר, בין אם תמשיכי להיפגש עם הבחור ובין אם לאו. למשל, לא לגמרי ברור האם כשהוא הולך את בוכה בגללו או בגללך, וזה יכול להועיל לדעת מאיפה מגיע הבכי הזה... כרגע, נסי לבדוק עם עצמך האם את מעדיפה להמשיך להיפגש ולשאת את המורכבות הזו, או שהתחושות השליליות שעולות בך חזקות מדי. רק את יכולה לדעת איזו אופציה מושכת אותך יותר כרגע. אגב, אני לא בטוחה שהפסיכולוגית שלך התכוונה לומר שאם לא תנסי לקיים קשר עם הבחור הספציפי הזה לעולם לא יהיה לך קשר. אני לא חושבת שמישהו מאיתנו יודע מתי ובאיזה אופן יהיה לך קשר, ופסיכולוגים הם לא יוצאים מהכלל בנושא זה... בברכה, אורנה ראובן-מגריל