אוף, התאהבתי במטפל

אחרי שנה וחצי של טיפול התאהבתי בו קשות. כולם אומרים שזה חלק מהתהליך, ואני ממש לא מבינה את זה. הרי זאת אהבה שלא תמומש בחיים, ועכשיו, לא מספיקות לי הצרות שלי, אני מאוהבת כמו ילדה בת 14. חוסר תיאבון, בחילות, פרפרים בבטן לקראת הפגישה וחוסר יכולת לעבור את הימים בין פגישה לפגישה. מה הייתי צריכה את זה? ו....כן, הוא כבר יודע. אשמח לשמוע איך זה עוזר לתהליך וגם איך זה עובר, זה הרי חייב לעבור... תודה אהובה (הלוואי)

שלום אהובה, אני בטוחה שאת אהובה על ידיו, אומנם אולי לא כפי שהיית רוצה כרגע.. אגב, אם הוא לא היה דואג לך ואוהב אותך אז הוא יכל לנצל למשל את התאהבותך בו אבל הוא דואג לך ולטיפול ביניכם ולן עלייך לאהוב אותו יותר על זה שהוא שומר עלייך... לגבי ההתאהבות-אני מכירה אישית את ההרגשה. אני מבטיחה לך שעם הזמן זה יורד, זה משתפר, זה נהיה יותר קל, יש הבנה מלאה (שאין כרגע באמת) שדבר לא יתממש ולכן כנראה כדאי להשתמש בזה בטיפול. את אומרת שלא הגיוני לך שזה רק חלק מהטיפול, אבל תחשבי על זה - את מכירה אותו כבר שנה וחצי אז איך לא התאהבת עד עכשיו? הוא פחות או יותר אותו בנאדם לא? אני הייתי בודקת מה קורה לך בענייני זוגיות בזמן הזה. אולי יש לך משהו רגיש בנושא הזה והדרך הכי "קלה" להבין את זה ולהתמודד עם זה היא ע"י התאהבות במטפל שיהיה חלק מכל התהליך ויבין יחד איתך מה קורה לך שם בקשרים. אם זה לא מדבר אליך, יכולות להיות עוד הרבה סיבות אחרות, ואני ממליצה לך בחום ומנסיון לשתף את הכל. אני מכירה את ההרגשה של כמה זה קשה לספר על ההתאהבות עצמה אך מבטיחה לך שכמה שיותר תשתפי ויותר תדברי איתו על מה שאת מרגישה כך ייטב לך ולטיפול. שיהיה בהצלחה, ותהני מההתאהבותשל בת 14..יש בזה משהו נורא נורא כיף.... תותית

אהובה יקרה, אני חושבת שיש משהו ציני בלומר שההתאהבות במטפל "עוזרת" לתהליך. הרי זה יכול להיות כל-כך מרגש וכואב, וזה "מרגיש" כמו כל התאהבות שמתרחשת "מחוץ" לחדר הטיפול, אז מה בדיוק "עוזר" בזה? העניין הוא שזה לא באמת כמו כל התאהבות שמתרחשת מחוץ לחדר הטיפול. בטיפול תקין ההתאהבות הזו לעולם לא תוכל להתממש, וזה בדיוק מה שמאפשר לפנטזיות לפרוח ללא סכנת המציאות, ולזוג הטיפולי להתבונן בדברים וללמוד מהם על האופן בו המטופל/ת יוצרים קשר, בוחרים אהבה וכן הלאה. לכן, התאהבות בתוך טיפול היא "מקרה מבחן" עם המון עוצמה, שיכול לאפשר התקדמות רבה בהבנה העצמית. אבל, זה לא אומר שזה לא כואב ומייאש ולוקח זמן... בברכה, אורנה ראובן-מגריל