לליאת - ילדה שחוטפת צעצועים, המשך שאלה

מתשובתך אני מבינה שהתנהגותה של ביתי תואמת את גילה, עם זאת אני נשארת עם השאלה, מה לעשות כאשר היא באמצע עימות עם ילד אחר? אתמול למשל היינו במשחקיה והיא דחפה כל ילד שהעז להתקרב לבית שבו היא שחקה (שהיה בו די והותר מקום ליותר מילד אחד). האם עלי להתעלם? (בנוכחותן של אימהות אחרות זה יכול להיות קשה). אני הנחתי שכן יש טעם לחנך אותה ואני אומרת לה לא ואף עוצרת בעדה פיסית, אם היא ממשיכה כמה פעמים אני אף מרחיקה אותה מהצעצוע, ומתעלמת מהבכי למרות שתמיד היא יכולה לקבל חיבוק אם היא רוצה אבל אם אני מרחיקה אותה פיסית היא בדרך כלל כועסת עלי ובוכה נורא ולא נותנת לי להתקרב. אני מודיעה לה שכשתרצה לבא אני פא וממשיכה להתעלם מהבכי. כעת מדברייך אני מרגישה שאני טועה בהתנהגותי, שכן אם אין ביכולתה של ביתי לווסת רגשות הרי שאני דורשת ממנה להתנהג ברמת איפוק שלה איננה מסוגלת ואף מענישה אותה כשאיננה מתנהגת כך. האם עלי לנסות כמה שיותר להניח לה להסתדר עם ילדים אחרים? אני רואה הרבה פעמים אמהות שמעירות במלא הסבלנות לילדיהן אך כשהללו מתעלמים מהערותיהן הן נשארות חסרות אונים והילד ממשיך בשלו. יש כאן שחיקה של המילה אסור. מה הילד לומד מהמילה אסור אם כשהוא מתעלם ממנה לא קורה שום דבר? כך גם בגן. ביתי מצטטת שוב ושוב את הגננת שאומרת שאסור לנשוך, אך לילד שנשך לא קורה כלום ולמחרת הוא נושך אותה שוב, איזה מסר זה מעביר? וכך גם לגבי המנעות מהתערבות כאשר היא חוטפת. אני מרגישה ממש לא בטוחה לגבי הגישה בה צריך לנקוט כלפי ילד שעובר על כללי ההתנהגות. אולי תוכלי לפרט קצת מה אכן מתאים לגיל זה? (התעלמות, הסבר מילולי, עצירה פיסית של ההתנהגות התקפנית ואולי אפילו עונש תואם לגיל?)

ניצן, ילדים סביב גיל שנתיים אכן מתקשים לווסת רגשות, אבל הם לומדים זאת בהדרגה, תוך למידת החוקים החברתיים המוקנים להם ע"י המבוגרים. אני חושבת שאת פועלת נכון כשאת עוצרת אותה מלפגוע בילדים אחרים או מרחיקה אותה ממצבים בהם היא מתנהגת באופן שמפר את הסדר הציבורי. שימי לב: זה שונה מענישה ושונה מנאומים ממושכים שאינם מרשימים בני שנתיים. הדרישה שלא לפגוע באחר אינה מוגזמת או מוטעית בשום גיל. אולם יש להבין את המנגנון העומד מאחוריה, ולהתייחס בסלחנות לקושי שלה להתחשב. אם היא נושכת, עליך להרחיק אותה מהילד הנפגע, ולומר בשקט: לא נושכים! אם היא צורחת או דוחפת במשחקיה, קחי אותה משם, והסבירי שאם קשה לה לשחק בלי לפגוע בילדים אחרים, אז תגיעו בפעם אחרת, כשהיא תצליח יותר. זהו לא עונש, אלא הצבת גבולות. הזילות של המילה 'אסור' כבר נדונה כאן. אמהות המאפשרות לילד להמשיך בשלו למרות המילה 'לא' או 'אסור' מלמדות אותו לצפצף עליהן. הן משדרות מסר כפול: ה'אסור' הוא גם קצת 'מותר'. את ה'לא' מוטב לומר פעם אחת, ואז לפעול. אחרת - עדיף לא לומר דבר. אני מזמינה אותך להתקשר ביום ראשון ל"קו להורה" 03-6406888 בין תשע לשלוש. להשתמע ליאת