ילדה שחוטפת צעצועים בגן

ביתי בת שנה ותשעה חודשים. בספטמבר האחרון היא נכנסה לראשונה לגן (עד אז היתה עם מטפלת). הקליטה בגן היתה קשה יחסית אך כעת היא הסתגלה ואוהבת ללכת. גם אוהבת את הגננת ומרבה לדבר עליה ועל הילדים בגן. לאחרונה ביתי חוזרת עם הרבה נשיכות, כמעט כל יום אחת חדשה. מברור עם הגננת, היא טוענת שביתי מרבה להתעמת עם ילדים אחרים ולחטוף מהם צעצועים (היא עצמה איננה נושכת או מרביצה) ובתגובה לעיתים ילדים נושכים אותה. בשיחה קודמת הגננת אמרה לי שכאשר מנסים להתערב ולגרום לה להחזיר את הצעצוע היא פורצת בבכי נוראי וקשה להרגיע אותה, אך לטענת הגננת זה כרגע משתפר. מאחר וסערת הקליטה לגן עברה, ביקשתי מהגננת שכרגע ינסו להתערב יותר באירועי החטיפה של הצעצועים ולהתעקש עם ביתי שתחזיר (כמובן בלי לחטוף לה את הצעצוע מהיד כי זה ילמד אותה בדיוק את ההפיך, שמותר לעשות זאת). מצד אחד אני חושבת שהיא בודקת את הגבולות בגן ואולי גם מצליחה ככה להשיג תשומת לב מהגננת (כאמור היא רגילה להרבה תשומת לב). מצד שני אני חוששת שהיא עדיין בתהליכים של חבלי קליטה ואולי היה עדיף להניח לה להסתדר לבד ולא להרבות באיסורים ומסרים שליליים. ביתי מאד מתקשה להתמסר. גם לסבתות שלה התמסרה בגיל יחסית מאד מבוגר (עד גיל שנה לא הסכימה שאף אחד אחר יחזיק אותה) וגם היום בגן אם ישנה סייעת מחליפה, למרות שהשתיים האחרות מוכרות, היא נכנסת מאד בחשש. בנוסף אציין שבגן ישנם 14 ילדים והיא הקטנה ביותר (אך בהפרש של שבעה חודשים מהגדול ביותר). אנא יעצו לי מה לעשות.

היי ניצן, כמו שכתבתי כאן ממש לפני דקות, גיל שנתיים הוא גיל בו הילד עוד לא רכש את היכולת לוויסות רגשי. בגיל הזה, העימותים בין הילדים סוערים מאד. אין הם יודעים להתאפק, לחכות בתור, לוותר. זהו עולם מאד ייצרי ודחפי, וכל הילדים עוברים אותו בסופו של דבר. בתך חוטפת צעצועים, וכמעט מיד חוטפת גם נשיכה או מכה מה"קורבן". כואב ככל שיהיה, זוהי דרך טבעית ללמוד את חוקי המשחק החברתי: אם אחטוף צעצוע, אחטוף גם מכות או נשיכות. הגננות אכן משתדלות להקנות חוקים ונורמות מקובלות, של שיתוף פעולה, וויתור, דחיית סיפוק והתחשבות באחר. יכולות אלה נרכשות בהדרגה במהלך שנות הילדות. עד אז, נסי להתייחס בסלחנות ל"שעונים", ולזמן גם בבית התנסויות של תסכול מבוקר. ילד שרגיל לקבל הכל ומיד, מתקשה יותר להסתגל לנורמות חברתיות מקובלות. כמו שאת רואה כרגע, גם לילדים האחרים קשה, ואין הרבה מה לעשות חוץ מלהמתין בסבלנות, ולתת לזמן ולצוות הגן לעשות את שלהם. נסי לא לכעוס על הגננות, שכן אינן יכולות למנוע לגמרי את המאבקים הללו. גם הילדים הנושכים פועלים בהתאם לגילם. אני מקווה שבשבועות הקרובים העניינים ייכנסו למסלול, וסימני הקרב ילכו ויתמעטו. בשמחות ליאת