מה אני אוכל לעשות כדי לעזור לבני להתנער מהסטיגמה

ליאת, שלום רב! תודה רבה לך על התייחסותך ועל עצותיך. http://nana.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/572/xFT/530589 בנוסף הייתי רוצה לשאול במה אני כאמא יכולה לעזור לבני על מנת לחזק את הבטחון העצמי שלו ולהיפתר מהסטיגמה של "ילד רע" ששירשו לו בגן. אני משתדלת להיות מאוד מפרגנת, מעודדת אותו בהרבה חום כאשר הוא מתנהג יפה וחוזרת לאוזניו שהוא הילד הכי טוב בעולם. היום כאשר אני שואלת אותו "איך היה בבית הספר" במקרה והוא מבין שהתנהג לא הכי טוב הוא מעדיף לענות "לא זוכר"... אני מאוד שמחה שהוא בוחר לא לשקר אלא לשמור על זכות השתיקה, אבל עוד יותר הייתי רוצה להחזיר את האמון שלו בי... מצד שני, לא נראה לי נכון לדסקס כל הזמן על הנושא הבעיתי של התנהגותו מול ילדים אחרים, יכול להיות שזה מה שעשיתי ולכן הוא מעדיף בכלל לא לדבר איתי על זה. יכול להיות שיש אילו עצות מעשיות שתוכלי ליעץ ואוכל לאמץ? אודה מקרב לב על תשובתך הנדיבה.

יוליה יקרה, אפשר לשמוע מדברייך שהצלחת לזהות לבד את הדפוס שהוביל את בנך לצורך לשמור על זכות השתיקה. את צודקת כשאת מדברת על הנטייה שלנו כהורים (לא המצאת כלום, כולנו נופלים בפחים דומים) לדסקס כל הזמן את הבעיות. אם נבדוק היטב את עצמנו, נוכל לזהות כמעט ללא קושי את הנטייה שלנו לפתח שיחה סביב משהו "שקרה היום בביה"ס". כאשר אנחנו שואלים "איך היה?" והילד עונה לנו בקצרה: "כיף!" - מעטים ההורים שיבקשו פירוט. כך לומדים הילדים שאותנו מעניין לשמוע עליהם רק כשיש בעיות. חשוב מאד להקשיב לילדים, גם כאשר הם מספרים על יום נעים, על מבחן שהלך טוב, על משחק כדורגל בו 'ניצחנו', על שיחה קרובה עם חבר או חברה, על מחמאה מהמורה. כך לומד הילד להרחיב את השפה הרגשית שלו גם בהקשרים חיוביים, וכך אנו מזמנים לעצמנו חוויה שונה של שיחה נעימה עם הילד, שמביעה התעניינות אמיתית בו, ללא הטפות מוסר וביקורת, ללא האשמות, אכזבות ואיומים בעונש. כך אנחנו יוצרים נפח גדול יותר להצלחות, להישגים הקטנים, לרגעים הנעימים שמסוכמים על ידו בדר"כ בקיצור נמרץ כשהוא עונה "היה כיף". עצה נוספת שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, היא לנסות להימנע משימוש במושג "התנהג טוב או רע בביה"ס". כולנו חייבים לזכור שעבור ילדים צעירים, יום שלם בגן או בביה"ס כמוהו כנצח. הרי אין להעלות על הדעת שבכל חמש או שש השעות שהיה שם הוא התנהג רע. מה שקורה בפועל, זה שההתנהגות הרעה, גם אם התרחשה למשך דקות ספורות, 'צובעת' את היום כולו, ומבטלת את כל אותן שעות ארוכות בהן התנהג למופת. כדאי לכן לדבר גם עם המורה, ולנסות לבקש גם ממנה, לחלק את היום לחלקים קטנים יותר, שאינם קשורים זה בזה. כאשר הילד עושה שטויות בשיעור השני, הוא עדיין היה בסדר בשיעור הראשון, השלישי והרביעי. מגיע לו שבח על כך, ובדרך כלל אין הוא זוכה לו. המשיכי לשבח את בנך על התנהגותו הטובה ולעזור לו להתגבר על המצבים בהם הוא הצליח פחות. אל תפסיקי את מה שביה"ס נותן לו (טיפול באמנות, בדרמה, וכו'), כי זה בוודאי לא מזיק ויש ילדים שצריכים להתחנן לזכאות הזו. אני מאחלת לכולכם שהעניינים יסתדרו בסופו של דבר, על הצד הטוב ביותר. אם תרצי סיוע נוסף, את מוזמנת להתקשר ל"קו להורה" באוניברסיטת תל אביב, בימים ראשון ורביעי בין תשע לשלוש, לטלפון 03-6406888 . בהצלחה ליאת