אינני בטוחה שזה הפורום המתאים אבל...

שלום רב, אני בת 26 אחי בן 25 ואחותי בת 19 .אני שואלת את השאלה בשם אימי. אחותי היתה ילדה טובה בסה"כ כל השנים אך תמיד היו איתה בעיות בכל תחום ובכל נושא ונדמה כאילו הבעיות אינן מפסיקות עד היום כשהיא כבר נושקת לשנות העשרים לחייה ולנו בתור משפחתה הקרובה נגמרו העיצות.. אולי נתחיל בכך שהוריי חיים ביחד פיסית אך אינם בני זוג ולא מחליפים ביניהם מילה כבר שנים ארוכות ובעצם כמעט מאז ומעולם למעט מס' נסיונות מעטים של התקרבות שאני מניחה שבעקבותיהם באנו לעולם .כמו כן היו מצבי אלימות קשים בעבר מצד אבי שכולנו נחשפנו אליהם בילדותינו וגם אחותי, ונפסקו לגמרי היום. הקשר שלה עם שני ההורים תקין וקרוב אפילו.וכך גם איתנו האחים. הבעיה : היא כל הזמן משקרת , בכל תחום ובכל נושא עד כדי כך שכמעט ולא ניתן להאמין למילה שיוצאת מפיה ובנוסף אינה מצליחה לסיים שום דבר שמתחילה אחותי בעלת מנת משכל גבוהה , תפיסה מהירה ויכולות מצויינות כמו כולנו (גם אחי וגם אני סיימנו בהצטיינות לימודים גבוהים בתחומי הנדסה במקומות יוקרתיים)אבל- לא הצליחה לסיים את הבגרות .. אין לה מוטיבציה בשום תחום ,אין לה יכולת להתמיד במה שהיא עושה , הבטחון העצמי שלה נמוך, אם היא נקלעת למצבי עימות היא פשוט שותקת ובוכה אנחנו מאוד קרובות אבל אף פעם לא ראיתי אותה מגנה על עצמה.כעת היא בצבא ולא הצליחה לסיים קורס שאליו שובצה . אינני יודעת מה הבעיה ואני דואגת לעתידה אין לי דרך לנחם אותה על כשלונותיה החוזרים (היא מאוד מדוכאת עקב כך )וקשה לי אף יותר לעזור בשל השקרים הרבים. בקיצור- מה דעתך? מה עושים? איך היית מאבחנת את מה שעובר עליה והאם יש צורך לפנות לטיפול? תודה רבה וסליחה על אורך המכתב

מורן יקרה, הדברים שלך נוגעים ללב. אין לי יומרה לתת אבחנות מרחוק, אבל אוכל לשתף אותך בכמה מחשבות שעלו בי במהלך הקריאה. אחותך נולדה וגדלה "במרחק" של שש שנים מאחיך וממך, אולי קצת בנפרד מכם (שמאד קרובים בגיל). במשך שנות ילדותה נחשפה למתחים קשים בין הוריכם, ואפילו לתקריות אלימות. לפעמים ילדים מעדיפים לברוח לעולם של פנטזיה שקרית, כדי להימלט מן הבדידות והסבל. אולי הפערים בינה לבין שניכם מקורם במציאות המעט שונה אליה נולדה. יתכן שנאלצה להתמודד עם הורות אחרת מזו שהיתה לכם. אולי ההורים היו כה שקועים בסבל ובמאבק שלהם זה עם זה, עד כי אחותך למדה להאמין כי אין טעם להצליח ולהשיג (כי ממילא איש לא יבחין בכך). לפעמים ילדים לומדים שבדרך פרדוכסלית, דווקא הקשיים והבעיות שלהם, מצליחים לאחד וללכד את ההורים. לפעמים זה "מצליח להם", במחיר של דימוי עצמי ירוד וחוסר ביטחון. אין לי ספק שאחותך תוכל להפיק תועלת מטיפול באוריינטציה דינמית, במסגרתו תוכל לחקור לעומק את המקורות לקשיים שלה, הן בזירה האקדמית והן בזירה הבינאישית. נסי להימנע מביקורת או זלזול כלפי התנהגותה, ובמקום זאת לשמור על תקווה לשינוי ולעודד פניה לטיפול. מאחלת לכולכם הרבה שקט ושלווה ליאת