החלטתי לוותר

עוד פעם תרופות... לא רוצה יותר. "קיבלת פעם פרוזאק? מה דעתך לנסות?". כן, קיבלתי פעם פרוזאק. לא רוצה לנסות שוב. זה מתחיל באנטי דכאוני כרעיון. בפועל? קודם צריך להתחיל עם אנטי פסיכוטי, כי אחרת לאנטי דכאוני תהיה השפעה איומה והרסנית. זה שהם לא מבינים כלום, לא אומר שאני צריכה להיות שפן נסיונות. לא רוצה תרופות. רק רוצה שיעזבו אותי בשקט... זה דבר כל-כך מסובך להבנה? ממשיכה עם הטיפול הפסיכולוגי, אם כי בכלל לא ברור למה, אבל שיהיה.

שלום DID, תחושת הייאוש עוברת בבירור... אני יכולה להבין את ההרגשה של "שפן נסיונות", אבל האמת היא שלא תמיד פשוט למצוא את הטיפול התרופתי הנכון, במינון הנכון, שיצור את האיזון הנכון. זה אכן לוקח זמן, ולפעמים הסבל בתהליך רב. אני שולחת לך מכאן עידוד ותקווה להקלה קרובה, אורנה ראובן-מגריל