יחסים

יש לי קשר טוב עם אחיינית בת 3 שנים,משחק איתה וברוב המקרים גם מדבר אליה כאילו אני בין גילה,למרות שאני מציין תמיד שהיא ילדה קטנה ואני בן אדם מבוגר,היא סקרנית לדעת דברים וזה אופייני לגילה,מה גם שהיא רוצה להראות ולהידמות כאדם מבוגר,לדוגמה : היא אומרת אני רוצה להיות אימא,מתי תהיה אתה אבא? האם אמירות בסיגנון זה תקינות למערכת היחסים שנוצרו בינינו?וזאת אני טוען כדי להבין אם אין סכנה שהיא תאבד את הילדות שלה תוך כדי רצונה העז להיות מבוגר?

aa, עבור ילדים עולם המבוגרים נראה מסעיר, ומותר לעשות המון דברים שלילדים אסור או שהם עדיין לא יכולים. ולכן, הרצון של האחיינית שלך "להיות גדולה" מובן מאוד. סקרנות היא תכונה שאופיינית לילדים, משום שהם עדיין צעירים וצריכים ללמוד את מה שלנו, המבוגרים, נראה מובן מאליו. ס.מ.

היי, ילדים צעירים הם אכן יצורים סקרנים מאין כמותם, ויותר מזה - הם יצורים לומדים. אם תתבונן במשחק חברתי של ילדי גן, תוכל לראות שהוא מורכב ברובו ממשחקי 'כאילו', בהם ממלאים הילדים תפקידים של אנשים מבוגרים (אמא ואבא, גננת או מורה, נהג רכבת, כבאי-אש, שוטר, סופרמן, וכיוב'). תפקידנו, כמבוגרים, לאפשר להם זירה בטוחה ומוגנת לאותם משחקים, תוך שמירה על שלומם הגופני והנפשי. לפעמים ילדים קטנים 'מתאהבים' במבוגרים ואף 'רוצים להתחתן איתם'. אין צורך להיבהל מאמירות כאלה או לראות בהן 'אבדן הילדות'. זהו ביטוי אמיתי וספונטני לאהבתם הילדותית, ויש לראותו ככזה. בברכה ליאת